900 חללי צה"ל נפלו עד כה במלחמת שבעה באוקטובר, מתוכם 75 מירי כוחותינו או תאונות מבצעיות. הלב נקרע. שנתיים ימים - והנה שנה נוספת בפנינו, בנגיעת יד ממש. באירן השגנו שליטה אווירית מוחלטת. על תימן ניסינו להטיל מכת חושך ואחריה עם "טיפת מזל" מכת בכורות, ונראה שעוד היד נטויה. אך בסמוך אלינו ממש אנחנו לא מצליחים להתמודד. המרוץ כרגע בעיצומו, במרתון בין חמאס-דאעש לבין ישראל: מי יעבור את קו השנתיים, ולכל המהמרים בע"מ, הסיכויים הם כרגע עם התוקף. נחזור: המלחמה נמשכת כבר שנתיים. עצם ציון היום הזה יהווה נקודת נצחון נוספת לחמאס-דאעש. עברו שנתיים וניתן לפתוח מסעדות, פיצריות ובתי קפה בשם "שבעה באוקטובר", דבר שבעבר נאסר. כיון שלא גבינו מחיר כואב, העולם רואה ומבין, מלשון: "טוב וכה יעיל לחטוף ישראלים. גם אם נביע את צהלות ליבנו בגאון, בשלטי ניאון המכריזים על השם הנפלא הזה, ישראל הארורה לא תעשה דבר, כי בעצם מגיע לה, וכל המרבה הרי זה משובח. צריכים לשבת חכמי הדור וראשי הדת כולם, עם שבעים זקנים וצדיקים של ישיבה של מעלה, ובמקום להתעסק איך לא להתגייס, לחרוץ איך מתמודדים עם שמחת תורה מדי שנה, מעתה ועד עולם. בספר ויקרא כ"ג: 37 נאמר: ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אישה לה׳, עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו. בפסוק 40 נאמר: וביום השמיני שבתון. בספר במדבר כ"ט: 35-38 נאמר: ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח לה׳, פר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה תמימים. מנחתם ונסכים לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחה ונסכה. עצרת. מקרא קודש. שבתון. שמחת תורה. שחיטת תושבי ומבקרי עוטף עזה. שמיני עצרת. כיוון שכך צווינו בתנ"ך, את החג יש לקיים כמנהגו, אך הלב כבד, הזיכרון טרי, ובעתיד חייבים נהיה לזכור, גם כשיקהה הכאב. הצטוונו למחות את זכר עמלק, והמטלה עדיין על כתפינו, ניצבת לפנינו. יש לנו יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יש אפילו יום השואה הבינלאומי. איך ניתן לקבוע יום זכרון למתקפת שבעה באוקטובר 2023 בנפרד משמיני עצרת? על כך צריכים לתת החכמים והמנוסים את הדעת. שנתיים של לחימה עצימה בזירות רבות כל כך, וכתוצאה ממנה היינו צריכים להתמודד לא רק עם הפולש מעזה כי אם גם עם האיום מחיזבאללה, שלטון אסד שנשלט על-ידי אירן (וטיפ-טיפה על-ידי טורקיה), החות׳ים בתימן וראש המפלצת - אירן. חמאס-דאעש העירו מרבצם את כל האיומים האלו, והזירות עדיין פעילות למדי. אך פני המזרח התיכון השתנו לחלוטין, ומה שהיה הוא לא שיהיה. ישנן זירות אחרות, זו של האו"ם-שמום וארגוניו, האיחוד הארופאי, שאר המדינות העוינות אותנו ודעת הקהל הבינלאומית. אך אלו קשורות למלחמה אחרת, עתיקת יומין, ששמה "אנטישמיות." אל דאגה, מלחמה זו לא תעלם. במלחמה עתידית גם מצרים וטורקיה יקחו חלק, אך ענייננו כרגע הוא בזכרון מלחמת שבעה באוקטובר. במלחמה העכשווית זכינו לניסים גדולים, להשגחה אלוקית שליוותה אותנו לאורך כל הדרך. לכן מפתיע אותי הקרע בקרב העם, אלו טוענים (כלפי החרדים) "עשו" ואלו (שדתם אומנותם) מוחים "לא נעשה." במקום לקרב, אנחנו דוחים אלו את אלו באגרופים ובקרב עד זוב דם. היו צריכים בדיוק אותם דתיים-חרדים המסרבים להתגייס לעשות ההפך הגמור: לֹהפעיל את כל חוכמתם, כוחם וקשריהם למען מיסוד שירות לאומי, הן של בחורות והן של בחורים. אלו ישרתו בבתי חולים, בבתי אבות, בגמ"חים, בעזרה שיקומית, בחקלאות, בשמירה בלילות, בשליטה חכמה (מה שעושות התצפיתניות), במזון לנזקקים, בעבודה עם נכים וזקנים, בתפילות ברחבי הארץ, בעבודת השם (כמו שלוחי חב"ד, כמו גם מתי מעט, עלויים, בלמידה מתמדת, מספרם לא יעלה על 500 מן הכלל), וכל זאת ביחד יקיים את דברי הנביא ישעיה (מ"א:6): איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק. עם אחד אנחנו, ילדיו של אלוהים כולנו, ובעוד חודש ניצבים נהיה בקו השנתיים. ישראל לא יכולה להמשיך במרוץ הזה, כי העולם מונע זאת מאיתנו. לכן אנחנו חייבים לוודא שחמאס-דאעש לא יגיע לאותו קו. זו מלחמה לחיים ולמוות, ואנחנו נחושים בדעתנו שלא יעלה כרצון החמאס-דאעש להשמידנו. החיים לא יכולים לחזור למתכונת כלשהי ללא נצחון ברור. וכניעה היא בלתי אפשרית, כי פרושה ששבעה באוקטובר יחול על כולנו - אונס, רצח, אפיית תנוקות בתנורים, ביתור בטני נשים הרות, עריפת ראשים, התעללות עד מוות ושבויים מעתה ועד עולם. צריכים גם החרדים בישיבות בירושלים להפנים זאת. זכרו - הרשע והטרור הגיעו לישיבת הרב פנימה, בפאתי העיר, כך שאתם לא מוגנים במרכזה. ישחטו אתכם ואת כל אחיכם בני ישראל ללא הבדל, ולא תעזור העובדה שאתם יושבים מוקפים בספרי קודש. להפך, ישמחו הפורעים להעלות הכל באש, לצהלת זעקותיכם העולות לשמים. אנשי האור אנחנו, ובחרנו מאז ומתמיד בחיים, במתנה שנתן לנו האלוהים. חייבים לזכור זאת, בשמחה המהולה בעצב ובזכרון, בשמיני עצרת - יום שהוא מקרא קודש, שבתון, יום של הקרבת עולות ומנחה ונסכה.