לפני כשנה באחת מהיציאות מעזה הביתה נודע לי על היתקלות קשה עם הרוגים ופצועים. מתוכם שני חברים. זו לא הייתה הפעם הראשונה אבל זה התרחש רגעים ספורים אחרי פגישה בשטח עם אחד מהם. שעה חלפה ואני נסער ובשיחת טלפון סתמית פתאום התפוצצתי בפנים. אני אדם שקול. כבר לא ילד. עברתי דברים, איבדתי חברים, אני יודע להתמודד.
במלחמה הזאת ראיתי דברים שלא חשבתי שאראה, אספתי גופות עם הכוח שלי, ירו עלי, ניצלנו ממטענים ופגשתי גם פחד. יש לי חברים שהפסיקו לאכול בשר אחרי שבעה באוקטובר. והמראות, יש כאלה שלא הצליחו לישון כמו שצריך תקופה ארוכה. ויש כמוני שלקחו את האירועים אחרת.
אתמול התאבד חייל מילואים נוסף. גם בזה נתקלתי באופן אישי מאז תחילת המלחמה. אני מתחנן בפניכם שימו לב, תפתחו את הלב למי שזקוק לך. מי שצריך לדבר ולשפוך את מה שעל הלב שלא יחכה שנייה מיותרת. מי שרואה בי כתובת אז תכתבו לי, אדאג שאנשי מקצוע ישוחחו איתכם ואם אני יכול להועיל, אעשה זאת.
אנחנו נלחמים כדי לשמור על חיים, לא כדי לשקוע במוות. זו המשימה שלנו. נלחמים. כדי לפרוח ולשגשג. כדי להחזיר את הביטחון. מי ששוקע שידע שיש מסביב כאלה שאכפת להם מאוד ממנו. לא לחכות.