בפי כל לשון נתון שמו: נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. לא מן הנמנע כי הנשיא טראמפ נחשב לנשיא הידידותי ביותר לישראל. אילמלא הברית בין ארה"ב לישראל, ספק אם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מצליח לממש מקצת מתוכניותיו המדיניות והצבאיות ככל שהן נוגעות ליעד העיקרי המיועד להשמדה, ארגון הטרור חמאס. גם בזכות ההבנות, האסטרטגית והמדינית, הבנות שהושגו במרוצת שנים, ישראל הצליחה לרשום לעצמה אפילו את מקצת ההשגים הצבאיים שהושגו עד כה במאבק הצבאי נגד החמאס. ישראל וארה"ב מאוחדות בהשגת היעד, השמדתו של ארגון הטרור. הרי לפני ביצועו של כל מבצע צבאי, מודע הבית הלבן כי ישראל תפתח בעוד מבצע כדי לפגוע, אם לא להשמיד, בארגון הטרור. יתר על כן, ישראל רואה עצמה מחויבת להודיע לארה"ב כי צפויה פעילות צבאית של צה"ל נגד חמאס. ארה"ב - אף בפיו של הנשיא טראמפ - לא תסתיר את העובדה כי תסייע לתגבר את מאגרי התחמושת של ישראל, אם מאגרים אלה מתדלדלים במרוצת הקרבות מול החמאס. לא בכדי הקשר עם הנשיא טראמפ הוא כה הדוק, כה חיוני, בייחוד משום שישראל נתונה במצור מדיני-דיפלומטי עקב תוצאות מלחמת השמד נגד החמאס. אבל יש ואנו שוכחים, כי על ארה"ב להתמודד עם מצוקות מדיניות או צבאיות המטרידות מדינות שלא קשורות בבריתות עם ארה"ב. הסיבה: הבית הלבן מחשיב מאוד את הכורח, או המצוקה, של מדינות זרות שנקלעות להתמודדות צבאית, למרות העדרן של מחוות ידידות עם ארה"ב. הבית הלבן אינו מתעלם מהתפתחויות פנימיות במדינות שונות, לדוגמה - אם ברית המועצות, למשל (היום רוסיה), מגבירה את השפעתה במדינות זרות: זרות לארה"ב ואף זרות להשפעה רוסית. מקובל על פרשנים לעשות שימוש בהדלפות הזולגות מן הבית הלבן, ולהקיש מן התכנים על אישיותו של הנשיא, או להסתייע בגיבוש דעה על דמותו המדינית-פוליטית. בהקשר זה, לעתים תתואר אישיותו של הנשיא כאישיות של רודן. עד כדי כך. כי אכן, הנשיא האמריקאני הוא הפוסק האחרון בסוגיות מדיניות המעסיקות את מדיניות החוץ של ארה"ב. אומנם בדרך כלל, הסנאטורים וצירי בית הנבחרים ממפלגתו של הנשיא, יתמכו בהצבעתם בעמדה שיציג הנשיא אך זו האישיות הקובעת את עמדתה של ארה"ב בסוגיות מדיניות, גם אם מדינה זרה עמדתה לא משיקה לעמדתו ולדעתו, של הנשיא. כאמור, הוא הפוסק האחרון בסוגיות מדיניות המשיקות לעמדתה של ארה"ב. כלומר, לעמדתו של הנשיא. בניגוד למקובל במדינות בעלות משטר פרלמנטרי תקין, הנשיא לא יודח מתפקידו גם אם יימצא בעמדת מיעוט בהצבעה חשובה בבית המחוקקים.