טיעון 2: יחס חוב/תוצר – אחרי שנתיים של מלחמה עצימה בשש חזיתות, יחס החוב/תוצר של ישראל נמצא ברמה של קצת מעל 70%. כל זאת, למרות שישראל מממנת כמעט את כל העלויות של המלחמה על-ידי גיוסי חוב. למעשה, לישראל יש עדיין יחס חוב/תוצר נמוך לעומת הממוצע של מדינות ה-OECD העומד על למעלה מ-100%. יחס החוב/תוצר של ישראל הוא תוצאה של השנים שקדמו למלחמה. בפועל, גיוסי החוב המסיביים, ובעיקר בשנת 2024 שאף עקפה את גיוס החוב בתקופת הקורונה, הם למעשה נטל שיתגלגל שנים קדימה. גיוס החוב של ישראל בשנתיים אלו הוא בריבית גבוהה יותר, המגלמת את הסיכון בהלוואות למדינה הנמצאת במלחמה ואשר סבלה מספר הורדות דירוג אשראי, כך שקשה להשוות זאת למדינות הנמצאות בחוב גבוה משל ישראל אך עם תשלומי ריבית נמוכים יותר. לשם המחשה, אפשר לבחון את הנפקת איגרת החוב הדולרית לעשר שנים בתחילת כל שנה, בשלוש השנים האחרונות: בתחילת שנת 2023 ישראל הנפיקה אג"ח בריבית של 4.5%. במארס 2024, גיוס 5 מיליארד דולר היה בריבית של 5.5%; ואילו גיוס של 8 מיליארד דולר בפברואר 2025 היה בריבית של 5.626%. ישראל עדיין מצליחה למכור את איגרות החוב שלה אך המחיר גבוה יותר מאשר בעבר, ולכן תשלומי ריבית עתידיים יעלו בהתאם. זאת ועוד: הגרעון הממשלתי היה מעל 4% בשנת 2023, כמעט 7% בשנת 2024 והתחזיות הן שהוא יעבור את רף 6% בשנת 2025. ברור שהמסלול הזה אינו בר קיימא, וההשלכות המקרו-כלכליות של מדיניות פיסקלית זו כבדות במיוחד. הימשכות מדיניות פיסקלית עם גירעונות מעל 5% עלולה לערער את יציבות המשק ולהביא את ישראל לעוד עשור אבוד. גירעון הולך ומעמיק ופגיעה בצמיחה כלכלית יביאו לתוואי של יחס החוב לתוצר שיעלה בקצב הולך וגדל. כתוצאה מכך, המדינה תתקשה למכור איגרות חוב בשוק ההון ותהיה עלולה אפילו להגיע למשבר פיננסי, בלי יכולת לגייס משאבים על-מנת לעמוד בהתחייבויות.

טיעון 3: חוזקו של השקל – עם תחילת המלחמה השקל נחלש משמעותית, מה שהוביל למעורבות של בנק ישראל בשוק המט"ח כדי לייצב אותו. אולם מאז, וללא כל התערבות נוספת של בנק ישראל, השקל התחזק מול מטבעות בכלל ומול הדולר בפרט. נכון להיום הוא התחזק מול הדולר ב-15% לעומת רמתו באוקטובר 2023. גם בחינה של השקל מול סל של 21 מטבעות, כפי שבוחן בנק ישראל, מציג התחזקות של כ-10% של השקל. התחזקות השקל היא אכן תופעה מעודדת, בעיקר נוכח חולשתו בתחילת המלחמה. היא תוצאה של ייצוא ביטחוני, ייצוא היי-טק וייצוא גז, המזרימים לישראל דולרים המומרים לשקלים. עם זאת, היא גם כרוכה בתופעות אחרות, ביניהן אי-הוודאות הגלובלית נוכח מדיניות המכסים של הנשיא דונלד טראמפ אשר הובילה לירידה חדה של הדולר מול מטבעות זרים לרבות השקל, וכמובן למדיניות ריבית של בנקים מרכזיים ברחבי העולם. לבסוף, אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על שער השקל הוא עסקות גידור של משקיעים מוסדיים. משקיעים אלה מגדרים חלק מהסיכונים של ההשקעות שלהם בחו"ל, וכך יוצרים ביקוש לשקל והתחזקותו. טיעון 4: עליות בבורסה – תל אביב 125, המדד העיקרי בבורסה, הציג עלייה של 60% מתחילת המלחמה. התחזקותה של הבורסה גם היא נראית מעודדת ממבט ראשון. יש לא מעט חברות הנסחרות במדדים המרכזיים, שהרוויחו מהמלחמה. מחיר המנייה של אל-על זינק ב-400% כתוצאה מביטול טיסות של חברות זרות לישראל, אלביט מערכות וחברות ביטחוניות נוספות זכו לאמון הציבור נוכח תוצאות מעולות המגלמות ביקוש למוצרים ביטחוניים, ואילו הבנקים נהנים מסביבת הריבית הגבוהה. עם זאת, הבורסה מגלמת את שווי החברות הגדולות (בעיקר טכנולוגיה, פיננסים ותעשיה) ולא בהכרח את מצב המשק. חלק ניכר מהחברות האלה פועלות בשווקים בינלאומיים ולכן מושפעות פחות מהמצב של המשק. החברות שפועלות בארץ נהנות ממדיניות הפיצויים הממשלתית (ותשלומים עצומים לחיילי מילואים) אשר מגבירה פעילות כלכלית, ורושמות רווחי שיא. חשוב להזכיר שהמדיניות הפיסקלית של הממשלה בשנתיים האחרונות אינה בת קיימא, כפי שהוסבר לגבי טיעון 2. לעומת הביצועים של החברות הנסחרות בבורסה, בשנתיים האחרונות ניכרה עלייה חדה במספר העסקים שנסגרו. בשנה רגילה נסגרים בישראל 43,000 עסקים ונפתחים 47,000, כך שמספר העסקים גדל ב-4,000 בשנה. בשנת 2023 נסגרו 57,000 עסקים ונפתחו רק 38,000, ובשנת 2024 נסגרו 59,000 ונפתחו 37,400. לכן, בשנתיים האחרונות מספר העסקים בישראל ירד ב-40,600 במקום לעלות ב-8,000, כפי שהיה מצופה לפי המגמה בעשור הקודם.

טיעון 5: שוק העבודה – האבטלה בישראל עלתה בקרב סקטורים משמעותיים אשר נפגעו ישירות מהמלחמה, דוגמת סקטור התיירות, או באזורים מסוימים ובפרט בגבול רצועת עזה ובגבול לבנון. אולם, ברמה המצרפית, האבטלה בישראל לא עלתה בעקבות המלחמה והיא עומדת על 3% מכוח העבודה. שיעור האבטלה נותר נמוך בעיקר נוכח גיוס המילואים הנרחב. עם זאת, יש לשים לב למגמה של עלייה קלה בשיעור האבטלה החל מפברואר 2025, אחרי שחלה ירידה במספר החיילים המשרתים במילואים. טיעון 6: גביית מיסים – למרות החשש מהאטה של המשק שתתבטא גם בירידה בהכנסות המדינה ממיסים, בפועל גביית המיסים בשנת 2025 טובה יותר משנה שעברה. במחצית הראשונה של השנה נגבו בסך-הכל 259.6 מיליארד שקלים, מה שמבטא עלייה של 12% לעומת המחצית הראשונה של שנת 2024. אמנם חלה עלייה בגביית מיסים, אך היא לא נובעת מעלייה בפעילות הכלכלית במשק אלא מעליית המע"מ בנקודת אחוז (מ-17% ל-18%) ובעיקר מהטלת מס על אי-חלוקה של רווחים כלואים (מה שמכונה "חברות ארנק"). השינוי השני העניק תמריץ משמעותי לבעלי חברות ארנק לחלק לפחות 6% מהרווחים שהצטברו בשנים קודמות (במיוחד מאז 2017). מכיוון שחלק ניכר מבעלי חברות ארנק חוששים שהממשלה תטיל בעתיד מס על הרווחים הכלואים שלהם, הם חילקו את כל הרווחים וסגרו את החברות האלה. זאת בעצם העלייה הלא-צפויה בתקבולי מס. חשוב לציין שהיא נובעת מפעילות כלכלית שהתרחשה לפני תחילת המלחמה. טיעון 7: שגשוג התעשיות הביטחוניות – לאור ניסוי הכלים המשמעותי של ישראל לאורך המלחמה וכן העלייה בתקציבי הביטחון בעולם, התעשיות הביטחוניות נהנות מצבר הזמנות חסר תקדים. בשנת 2024 הייצוא הביטחוני שבר שיא והגיע ל-14.9 מיליארד דולר, מה שמגלם עלייה של 13% לעומת השנה שעברה. התעשיות הביטחוניות נהנו מצבר הזמנות גדל עוד לפני המלחמה. פלישת רוסיה לאוקראינה והגדלת תקציבי ביטחון בעולם עוד בזמן הקדנציה הראשונה של טראמפ, הגדילו את הייצוא הביטחוני הישראלי מ-7.6 מיליארד דולר בשנת 2018 ל-13.1 מיליארד בשנת 2023. כמו-כן, הייצוא הישראלי של סחורות ושירותים בשנת 2024 עמד על למעלה מ-140 מיליארד דולר וכמחציתו ייצוא של מוצרי היי-טק ושירותים נלווים. לכן, התרומה של ייצוא התעשיות הביטחוניות עדיין מהווה נתח קטן מכלל הייצוא הישראלי. על אף תרומתן ועל אף חשיבותן הרבה, התעשיות הביטחוניות אינן מעסיק גדול במשק הישראלי. על-פי חברת המודיעין העסקי BDI, בתעשיות הביטחוניות מועסקים 43,000 איש מתוך כוח עבודה של כ-4.5 מיליון ישראלים. כלומר, כאחוז אחד בלבד.

בסיכומו של דבר, למרות שכלכלת ישראל מציגה עמידות מרשימה ביחס לאירוע בסדר גודל של מלחמת חרבות ברזל, יש למלחמה מחירים כלכליים מצטברים מדאיגים מאוד. בשנתיים האחרונות נרשמו ירידה ניכרת בצמיחה כלכלית ובתוצר לנפש, צמצום ההכנסה הפנויה של האזרחים ועלייה חדה ביחס החוב-תוצר. הימשכות המלחמה ברצועת עזה וכיבוש העיר עזה יוסיפו עלויות עצומות לתקציב המדינה, שעלולות לערער את יציבות המשק ולהביא את ישראל לעוד עשור אבוד. בנוסף לעלויות הישירות, סביר להניח שהימשכות המלחמה תגרום לעלויות עקיפות, ביניהן הטלת סנקציות וחרמות על מדינת ישראל. כבר כיום נשמעות קריאות לחרם על מוצרים ישראלים בחו"ל ולסנקציות על חברות ישראליות. כלכלת ישראל היא כלכלה פתוחה שנשענת על מסחר בינלאומי. חרם וסנקציות כלכליות (גם אם לא מדינתיות אלא מצד חברות פרטיות בלבד) עלולות לפגוע קשות בסקטור העסקי, ובמיוחד בענף ההיי-טק. כתוצאה מכך, חלק מהעובדים בענף הזה יבחרו להגר למדינות אחרות. יש היום 300,000 עובדים בהיי-טק. היקף ניכר של עזיבה מקרבם יהיה בכייה לדורות. התהליך הזה כבר החל. הממוצע השנתי של עזיבת ישראל בשנים 2022-2013 עמד על 35,000 אנשים והממוצע השנתי של חזרות עמד על 20,000 איש. כך התקבל בעשור הזה מאזן הגירה שלילי של 15,000 איש לשנה. המאזן השלילי קפץ בשנת 2023 ל-30,000 איש. בשנת 2024 התהליך הזה התעצם: קרוב ל-83,000 ישראלים עזבו מול כ-24,000 שעלו או חזרו – מאזן הגירה שלילי של כמעט 60,000 תושבים, כאשר 81% מהעוזבים היו אנשים עד גיל 49. לרוב מדובר במשפחות צעירות, שמהוות אוכלוסייה יצרנית שמחזיקה את ישראל כלכלית, חברתית וביטחונית.