בימי אלול, יהודים בכל מקום שהם, מוסרים את המזוזות ויש אף שמוסרים את התפילין לבדיקת סופר סת"ם מוסמך כדי לבדוק את כשרותם. יש המקפידים לבצע זאת בכל שנה ויש המסתפקים אחת לשבע שנים. נזכרתי במנהג יהודי זה כששמעתי את חלק מכותבי הקוד האתי רוח צה"ל, המתבטאים בענייני מוסר וצבא, מוסר ומדינה, דמוקרטיה ודיקטטורה, סרבנות ודגל שחור, פוליטיקה ורפורמה. פוזיציה, הכל מפוזיציה. המחשבה שמי ניסח את רוח צה"ל, הכופתה אסא כשר, המתבטא נגד האחים החרדים, נגדם אמר: "החרדים הם טפילים כלכלית וביטחונית", "המנהיגות החרדית סובלת ממנטליות של עלוקות", "אי אפשר לסבול את השלטון הרודני, את הטפיליות החרדית". כשר לא חוסך שבט לשונו גם מהמתיישבים היהודיים: "המתנחלים הם הטבעת העכורה במרק", בעוד על הסרבנים בחיל-האוויר ובמודיעין אמר: "הם כופתאות משובחות". אחרי הרוח הרעה, הרוח הנוראה, רוח הפלגנות והשנאה, הרוח האוטו אנטישמית, הגיעה העת לפתיחת המסמך שנכתב בידי מפיצי השנאה והארס, פילוסופים של שנאה ופלגנות. מוסריות הקוד האתי, רוח הצבא בעתות שלום ומלחמה, עומדים במבחן. צבא העם מורכב ממתיישבים, משמאלנים, מימנים, מחרדים ומחילוניים, צבא העם. ראוי שמי שידם במצפן הערכי של צה"ל לא יתבטאו באופן אוטו אנטישמי נגד חלקים בחברה היהודית. חלק מהפרופסורים הלא נכבדים, מנסחי הקוד האמור להיות הרוח המניעה את המפקדים והחיילים לנצח במערכה, התבטאו ומתבטאים באופן קיצוני נגד ממשלת ישראל, נגד ציבורים שונים בישראל. חלקם מצדיקים סירוב לשרת בצבא, מונעים מפוזיציה פוליטית. הרוח היהודית-ישראלית כפי שהתפרצה במלחמת "חרבות ברזל-התקומה" היא רוח של עוז, של עוצמה, של הכרעה, של ניצחון מול המסמך אשר מנסחיו התפארו כי "הצליחו" שלא להכניס את המילה ניצחון לרוח צה"ל. הגיעה עת תיקון, הגיעה העת לפתוח מחדש את המסמך, לנער ממנו את המוסריות המעוותת, המוסריות האנטי יהודית, לנער את רוח התבוסה, רוח הספק, רוח של מי שמצאו צידוקים לעידוד סרבנות. מסמך "רוח צה"ל" נכתב לפני 31 שנים, ביוזמתו של אהוד ברק, הרמטכ"ל. הצורך נבע ממורכבויות המציאות בימי האינתיפאדה הראשונה, הצורך לשמור על טוהר הנשק, כבוד האדם, סוגיות אתיות צבאיות שהתעוררו ובעיגון התנהלות הצבא באופן ערכי. הכוונה הייתה טובה, התוצאה פחות. מה שהיה אמור להיות המצפן המוסרי של הצבא על כל מרכיביו הפך להיות מסמך בו לא מוזכרת המילה "ניצחון", בהבנה כי המילה "ניצחון" שייכת לדוקטרינה הצבאית ולא לערכים מוסריים. הרוח הרעה והנוראה, רוח הפוליטיקה, רוח התבוסתנות, החליפה את רוח העוז והגבורה, רוח האמונה בצדקת הדרך, רוח הניצחון. אלמלא רוח זו של מטרה ברורה - הכרעת האויב וניצחון, הרי שכל הערכים מאבדים כיוון. הגיעה עת תיקון, לא עוד מסמך פילוסופי מנותק ומנוכר, אלא רוח צה"ל של שליחות, ניצחון, רוח צה"ל שתיפתח במילים: הגנה על מדינת ישראל, הבטחת קיום המדינה, ניצחון, הכרעה, הבטחת ביטחון אזרחי המדינה. יש הנוהגים פעם בשנה ויש הנוהגים פעם בשבע שנים לבדוק המזוזות והתפילין. בוודאי הגיעה העת, אחרי 31 שנות הקוד האתי-רוח צה"ל, לבחון מחדש את המסמך שנכתב על-ידי "אנשים אחרים", כופתאות של מוסר מעוות שהיו לטבעות עכורות, מאוד.