הדיסוננס העצום, המדהים והבלתי נתפס, בין לשמוע את קולות הבכי והנהי של מקהלת המחלישים בליווי סימפוניית התבוסתנים, לצד להקת המחול של מפיצי הייאוש, ולשמוע מולם את אריות האומה, גיבורי ישראל המבקשים רק דבר אחד, ה כ ר ע ה. אחרי שהבינו כי ראש הממשלה וממשלת ישראל נחושים להכריע את החמאס, מחולל טבח התינוקות, הילדים, הנשים והזקנים, אחרי שהבינו כי כל דברי הלהג וההבל של לשעברים מתחנות חייה של האומה הישראלית אינם בולמים את קרבות הקוממיות של אריות האומה. אחרי שהבינו כי הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל נחושים להכריע את החמאס בעזה, החלו במחאה בסובב בתיהם בעוד הם נמצאים בשדות המערכה, החלו בהנדסת תודעה על המחיר הנורא שתגבה המערכה בעזה, חלילה וחס, על הבידוד המדיני, על עייפות הלוחמים וסרבנות מדומיינת של מילואימניקים, פרי רוחם ומוחם הקודח של המופקרים וחסרי האחריות. אחרי שהבינו שהטנקים שועטים, שקני התותחים מצודדים, שהכוונות תואמות, אחרי שכשלו העלילות, עלילת הדם על אונס מחבלי הנוחב'ה, עלילת דם ההרעבה שלא הייתה, עלילת הדם בפגיעה במתחזים לעיתונאים, המופקרים וחסרי האחריות הבעירו את הרחוב, הבריונים התפרעו באלימות של כנופיות רחוב, ופקודת הקרב ניתנה. אחרי שמצאו בתקשורת המחלישה ומהנדסת התודעה, אשת מילואימניק עייפה, אם מילואימניק המתנגדת למלחמה, אחרי כל הניסיונות שכשלו אל מול רוח הגבורה של אריות האומה, הגיע שלב "נשק יום הדין". עלילות הדם על מלחמה פוליטית, מלחמת שולל, מלחמת נתניהו, מלחמת הצלת הקואליציה ושאר פטפוטי הבל של יחצ"נים מובסים, שלפו המתחזים ל"כתבים צבאים", אלה שדבררו את הרמטכ"ל וצמרת צה"ל בין בילוי בבריכה לארוחת ערב מפנקת, ולא העזו לכתוב מה באמת מתרחש בצבא. את "נשק יום הדין", "המחסור החמור" בציוד הצבאי של החיילים הנכנסים להילחם בעזה בעיצומה של מלחמת קוממיות, בעיצומו של תמרון עוצמתי, בעת שגיבורי ישראל לובשים את אדרת הקרב, מדווחים "כתבים צבאיים מטעם", "כתבי חצר", "כתבי אג'נדה מחלישים", תועמלנים במסווה עיתונאים כי החיילים שחוקים, חסרים חלפים לטנקים, 40 אחוזים מהדחפורים אינם כשירים למלחמה, חסרים 20,000 מכשירים לראיית לילה, 1,500 המרים הזקוקים לטיפול. מסע תעמולה נוראי שכזה להחלשת גיבורי ישראל לא התרחש מעולם במדינת ישראל, כתבי ההחלשה והייאוש המופקרים וחסרי האחריות, לצד פוליטיקאים מובסים, לשעבר ממורמרים ואכולי תסכול, מדווחים לאויב על חולשת הצבא, מדווחים להורים לגיבורים כי מפקדי צה"ל מפקירים את אהוביהם, מדווחים לחיילים ולקצינים כי הם "ברווזים במטווח", שחקנים במשחק של ראש ממשלה נוראי המחפש רק לקבור את החטופים, לטבוח בחיילים, לכבוש, לטרנספר, להציל את הכיסא שלו, את עצמו, את הממשלה שלו. הכל בקול נכאים, בקול מובס, בקול של מייאשים חסרי תקנה, בטונציה של הפסד וכישלון. מולם ניצבים צבא העם בתפארתו, דתיים, חרדים וחילוניים, קיבוצניקים ועירוניים, עולים חדשים וילידי הארץ הטובה, שמאל, ימין ומרכז, בני מיעוטים, כולם מתייצבים בגאון, בעוז, בהבנה של שליחות להגנת המולדת, ברוח המיוחדת להם, רוח של מאמינים, רוח של מנצחים, רוח של גיבורים, רוח של אוהבי מדינת ישראל ללא תנאים. התהליך המחריד שעברו חלקים, אומנם מעטים, בחברה הישראלית גובל בסכנה אמיתית לביטחון המדינה, גובל בניסיון להשפיע על הניצחון המוחלט, על ההכרעה, על טבח שבת שמחת תורה הבא. היו לא תהיה.