ליו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שלום רב,
ביום 15.6.06 שלחתי לך מכתב ובו התרעתי על המחדל המסוכן של הזנחת חזית הלוחמה הפסיכולוגית, בה קוצרים אויבינו הצלחה אחרי הצלחה, מאז עלילת הדם של "רצח הילד מוחמד א-דורה", "הטבח בג'נין", ועד להצגה האחרונה של "הטבח בכפר כנא". זמן קצר אחרי שסרטון צלם הטלוויזיה הפלשתיני של "פרנס-2" על "רצח ילד קטן ע"י צה"ל" סובב את העולם והעלה גל עכור של הסתה אנטי-ישראלית, ניתחתי את הצילומים שלהם עצמם וגיליתי את הזיוף שבהם (אחרי שגנרלים שלנו כבר התנצלו על שהרגנו את הילד "שלא בכוונה").
בדוח מקצועי מפורט שהגשתי על התחקיר שלי לראש הממשלה אהוד ברק הצבעתי על הפרדיגמה של לוחמה פסיכולוגית מסוכנת של עלילות דם מסויעות-טלוויזיה, שנחשפה במקרה הנדון, והצעתי שורה של צעדים שיש לנקוט מיד כדי שהאויב לא יקצור הצלחות נוספות בשיטה זו. כי, בין היתר, גם דוח ועדת השופט אור (בעמוד 111) ציין שסרטון זה הוא שהמריץ המוני ערבים ישראלים להתפרע בכביש ואדי ערה - מה שגרם להריגת 13 מהם.
אותו דבר גם עם הלינץ' שעשו ברמאללה לשני חיילי המילואים שלנו. כידוע לך, שום דבר לא נעשה בעקבות הדוח שלי, ואף דוברת צה"ל טענה לאחרונה שאיננה יכולה להגיד שצה"ל לא הרג את הילד. וכך, כשכל הפסיכולוגים של צה"ל היו עסוקים, חודשים ארוכים, בהכנה פסיכולוגית של "ההינתקות", לא נמצא אף פסיכולוג אחד שיעבוד על נוהל סיכול ממוקד של עלילות דם במלחמה הפסיכולוגית שמנהלים נגדנו. ואת הנזק הנוראי ממחדל זה ראינו במה שקרה בימים אלה בכפר כנא. וזה קרה חודש וחצי אחרי מכתב ההתרעה הנ"ל אליך, שאמנם זכה לתשובה ידידותית, אך לא יותר מזה.
והנה הנזק: יצאנו למלחמה בלבנון בתנאים הטובים ביותר שהיו אי-פעם ללחימה שלנו. גם ביחסי הכוחות, גם בתיחום הזירה, גם בקונצנזוס הלאומי, וגם - מה שאף פעם לא היה לנו - תמיכה אמריקנית, בינלאומית ואפילו ערבית. ופתאום, נחתה עלינו הצגה טלוויזיונית בכפר כנא (ולא במקרה, דווקא שם) ואחרי גמגומים רפים של דוברינו - הפכה את הקערה על פיה.
מול הכרזות הניצחון בקבינט - ספגנו מפלה מבישה שכמוה לא קרתה בכל מלחמות ישראל. חצי מיליון פליטים שלנו נאלצו לברוח מבתיהם, שליש מדינה משותק, אחרי 4 שבועות לחימה מפגיזים את קריית שמונה במרגמות קצרות-טווח, ורק עכשיו מתכנס הקבינט לדון אם צריך לתפוס את שטחי האויב מהם משוגרים הטילים (אז מה חשבו קודם? שתפיסת רצועה של 4 קילומטר לאורך הגבול תשתק משגרים מקו הליטאני?).
להזכירך: לאחר תקופת זמן דומה במלחמת יום הכיפורים, שהתחילה בתנאים הכי גרועים עבורנו, כבר עמדנו בקילומטר ה- 101 מקהיר. לא אכנס כאן לניתוח המהלכים האסטרטגיים, שהתעלמו מלקחי ההיסטוריה הצבאית של המאה העשרים וגילו חוסר ידע משווע בניתוח ותכנון מערכתי. אזכיר רק את מה שהצעתי להדיפת מתקפת הלוחמה הפסיכולוגית נגדנו, שנזקיה הולכים וגוברים: ועדת חוץ וביטחון של הכנסת היא הכתובת הממלכתית היחידה היכולה לזמן דיון משותף של נציגי צבא, חקיקה, משפטים, משרד החוץ, ומומחים בלתי תלויים, שיציעו מודוס אופרנדי מתואם בין כל הגופים - לסיכול ממוקד מהיר של מתקפות הלוחמה הפסיכולוגית, המביסות אותנו בקצב גובר והולך.
וכדאי לשים לב: התבוסה האחרונה התחילה מהתגובה ההיסטרית המיידית והלא מחושבת לפרובוקציה של החיזבאללה, כאילו חזרנו לתקופת פעולות התגמול של שנות תחילת המדינה, בהן נקבע עיקרון שרירותי - להגיב על פעולת איבה תוך 24 שעות, גם כשהכוח המתאים לא ערוך לכך. זה מה שיצר את הרושם של פעולת תגמול (במקום הכרה של מלחמה מוצדקת למיגור האויב שפתח בה) והתרעמות כל העולם נגד "חוסר הפרופורציה של פעולת עונשין" (כי גם בהריסת תשתיות צריך לחשוב על אלו שיידרשו לצה"ל, כשירצה להשתלט על השטח).
ותוצאה נלווית, חמורה לא פחות: נשבר המיתוס על היותנו נכס ביטחוני לארה"ב, וכבר שמעתי - מתומך ידוע של ישראל באמריקה - שאנו מתגלים, פתאום, כנטל ביטחוני, שאין להסתמך עליו. ההזדמנות שהענקנו לנסראללה לשחק את תפקיד המנצח הפכה אותו ממעמד של ראש כנופיית מרצחים מקומית למעמד של מנהיג-מושיע של עמי ערב, הנלחמים על כבודם, גם מול ארה"ב.
במצב זה, אין יותר משמעות לאבידות של לוחמיו בקרב, כי אין לו בעיה לגייס כל כמות חדשה של מתנדבים, שיתדפקו על דלתותיו - מכל ארצות ערב. במצב זה, סיום המלחמה לפי הלך הרוחות במועצת הביטחון של האו"ם - ייצור פרדיגמה פוטנציאלית ללגיטימציה של מעמד החיזבאללה בלבנון (ואז אפשר לשכוח מהחלטה 1559 שדרשה את פירוקו), שנסראללה, בערמומיותו, ודאי יגלה אותה, וכך, נקבל שוב את אנשיו מול גדר הגבול, ואולי - בתוספת נשק חדיש שלבנון תקבל מארה"ב - "לשיקום צבאה". וזה - במקום שיועמד לדין על פשעי מלחמה של שימוש במגינים אנושיים חיים (מה שאף פעם לא דרשנו, ולכן - נשארנו חשופים לבד לתביעות על "הרג חפים מפשע").
במצב זה, מה ניתן לעשות בוועדה? ועדת חוץ וביטחון חייבת, לדעתי, כצעד ראשון, להוביל מהלך חקיקתי בכנסת שיאפשר להעמיד לדין את יוזמי ומפיצי עלילות הדם, שרובם נמצאים בהישג ידנו (ערבים ויהודים כאחד). זה ירסן מיד את המשך הלחימה נגדנו במישור הפסיכולוגי-תעמולתי, שעד עכשיו הוזנח, וההשתלטות עליו חשובה לא פחות מהשתלטות על אתרי שיגור טילים.
במקביל לכך, יש להקים ועדת תיאום של ביטחון, חוץ, משפטים והסברה, שתקבע נוהל סינרגטי מחייב לתגובות מהירות ולפעילות יזומה בכל מה שנוגע ללוחמה הפסיכולוגית-תעמולתית ולפיקוח על עיתונאי חוץ וצלמיהם הערבים העושים אצלנו ככל העולה על רוחם (מה שלא יעיזו לעשות בצד הערבי - שם מובטח להם עונש מיידי על כל חריגה מתכתיבי תעמולת האויב). אין כרגע גוף אחר שיכול להתמודד עם משימה בינמשרדית זו, והאחריות להמשך הנזקים מהמחדל המתמשך תחול על המתעלמים ממנו.