כשחזר אברהם אדן למפקדת אוגדתו מתכנון מהלך ההכרעה שהוטל עליו באום-חשיבּה, הוא קִיים קבוצת פקודות אוגדתית ואחר-כך השתתף בקבוצות הפקודות של החטיבות. חטיבת בית הספר לשריון בפיקודו של גבי עמיר צורפה בלילה לאוגדת אדן. לחטיבה הזאת היו אז שני גדודים: גדוד מקורי בפיקודו של עמיר יפה שהיה מורכב משרידי החטיבה שתוגברו, וגדוד מילואים שצורף לחטיבה. מפקדו של גדוד המילואים היה חיים עדיני. על קבוצת הפקודות החטיבתית לקראת מהלך ההכרעה של צה"ל, סיפר הסמח"ט ששון שילה: "בנוכחות ברן אמר גבי עמיר שהאוגדה תסרוק את השטח מצפון לדרום במרחק ניכר מהתעלה. מדבריו של גבי לא הבנתי שהולכים למהלך הכרעה או להתקפת-נגד אלא מנסים לסלק טנקים מצריים שהרחיקו לֶכֶת מזרחה. החטיבה שלנו נכנסה ל-8 באוקטובר בלי תוכנית ובלי הכנה ללחימה שהייתה צפויה לה". על-פי עדות זאת מסתבר שלפחות אחת מחטיבותיו של אדן טעתה או הוטעתה באשר לַכַּוָּנוֹת של הפיקוד העליון. דַּוְקָא חטיבה זאת יצרה אופציה להכרעת המצרים בגזרת גשר פירדן. המסקנה המתבקשת היא שאדן לא הבין את התוכנית הצה"לית למערכת ה-8 באוקטובר או שלא התכַּוֵּן לבצעה. בשעה 03.54 ניסה גונן לדבר עם אדן במכשיר הקשר. הוא לא הצליח, כנראה בגלל חסימת רשת הקשר על-ידי המצרים, כאמצעי של לוחמה אלקטרונית. גונן העביר את הוראותיו אל אדן באמצעות קלמן מגן. גונן הורה לאדן לתכנן צליחה, בסביבות מעוז "פורקן" (מול איסמעיליה). אם יהיה שם גשר מצרי, הורה גונן לצלוח את התעלה ולהתפרס בעומק של עשרים קילומטרים ממערב לה. "אם ברן לא ימצא גשר מצרי, או אם לא יתקבל אישור לחצייה, עליו להמשיך בהתקפתו דרומה עד לאגם המר, ולצלוח שם, ב׳מצמד׳, על גשר מצרי. גם במקרה הזה על ברן לצלוח בחטיבה אחת, שתֵערך להגנה ממערב לציר ׳חבית׳¹ או על ציר ׳ודאות׳".² ב-04.23 שינה גונן את הפקודה שלו, והעביר לאדן, באמצעות מגן, פקודה חדשה: "את המעבר מצפון לחיץ לבטל. שיהיה מעבר לאזור ׳מצמד׳ עד קו 'חבית׳ להתייצב שם. לעבוד רק עם חטיבה אחת,³ שהשאר יישארו במזרח. שיקרא לתדרוך למח"ט שאותו מתכַּוֵּן להעביר". קלמן מגן העיר, שלדעתו ניתן לצלוח את התעלה בסביבות מעוז "מצמד". בשעות 04.20, 04.29 ו-05.34, שוחח גונן ישירות עם אדן, וב-04.32 הוא שוחח בקשר עם שרון. בכל השיחות האלה דיבר גונן על צליחות ועל כיבושים ממערב לתעלה, שינה את פקודותיו, הוסיף והֶחסיר. בשיחה ב-04.29, למשל, הוא אמר לאדן שהוא מתכנן לשלוח את אוגדת שרון לחבור עם המעוזים בתעלת סואץ, ולפַנות משם את חיילי צה"ל המכותרים. אדן יהיה אז עתודה לשרון והוא יֵצא למשימה העיקרית שלו רק אחרי ששרון ישלים את משימתו. סביר להניח שלוּ היה גונן ממַמֵּש את כַּוָּנָתו זו, לא הייתה מתבצעת באותו יום התקפתו של אדן על הארמיה השנייה.

לפי פִענוח שיחות הקשר, דומה, שמפקד חזית הדרום היה נתון בשִכרון-חושים או במַנְיָה פתולוגית. אין ספק שבני-שיחו הבחינו בכך, והעדיפו להתעלם מן הצורך שהיה לצה"ל ולתושבי מדינת ישראל לשלוח את גונן בדחיפות לטיפול נפשי. הם האמינו שיּחַפּו עליו מכל עֵבר, והסוד הנורא, שמפקד חזית הדרום הוא אדם מעורער בנפשו – לא יתגלה לעולם. הם לא הבינו שבכך הם נותנים ידם לאסון: מותם – ללא צורך או ללא תועלת – של לוחמים ישראלים, וחיסול הסיכוי להצליח במהלך ההכרעה המתוכנן. כשיתחיל הקרב יתברר להם גודל האסון, בעוד האיש הזה פוקד עליהם ומורה להם איך לפעול, וכל זאת במערכת צבאית שבה אי-ביצוע פקודה נחשב לקשה בעבֵרות. ב-05.48 פקד גונן על נציג חיל האויר בפיקוד הדרום לפעול, ולדאוג לכך שמטוסים לא יפציצו את הגשר המצרי ליד מעוז "מצמד", כדי "לשמור עליו" ולצלוח באמצעותו את התעלה מערבה. לפי זאב שיף, גם גשרים נוספים לא הופצצו, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם לצליחה מערבה. גם האזורים הסמוכים לגשרים לא הופצצו, והמצרים שנמצאו בהם עשו הכנות אחרונות, באין מפריע, לקדם את פני הישראלים. ב-06.05 הודיע גונן לאלעזר בטלפון: "מפעיל כרגע את חיל האויר. מבקש להתחיל ב-08.00 בצפון, ואחרי הצהרים עם אריק בדרום". אלעזר אישר. לפי אדן, מטוסים ישראלים הפציצו, בשלב ההכנה להתקפה, גם את חטיבתו של נתן (נתק'ה) ניר. באותו שלב תקפו את החטיבה הזאת גם מטוסי מיג מצריים. ב-06.17 הודיע גונן לראש המטה של שרון, אלוף-משנה גדעון אלטשולר: "אריק לא יתקוף לפני הצהרים למעוזים. יתקוף בדרום בצהריים, ישמיד את כוחות האויב ויתפוס ׳טרמפּ׳ על גשר שיעבור מערבה. יעבור את העיר סואץ... לא להכניס יותר מחטיבה או חטיבה וגדוד".

ב-06.05 קיבל גונן את אישורו של אלעזר לתקוף בשעה 08.00. מסתבר, שלא היה איש באג"ם/מבצעים שיסב את תשומת-לבו של אלעזר לשיחות בין גונן לאדן ולשרון, שמהן ניתן להבין שכל מַעיָנָיו של גונן היו נתונים לצליחת התעלה. הרמטכ"ל אישר התקפה שונה מן ההתקפה שאמורה הייתה להתחיל שעתיים לאחר קבלת האישור, אם גם, כאמור, ניתן היה ליַחֵס שינויים אלו - שנעשו בתוכנית שאושרה – לדבריו המעורפלים של אלעזר בישיבה באום-חשיבּה. בבוקר קיבל גונן דיווּחים, לפיהם מרוכזים כוחות מצריים רבים ב"חַוָּה הסינית"; לא הרחק ממעוז "מצמד", שנועד לצליחה באותו יום. ב-07.30 הוא פקד על גדעון אלטשולר: "תגיד לאריק שיתכנן התקפה לתוך החַוָּה הסינית. במקרה שלברן יהיו קשיים". בשעה 07.18 הִנחה אורי בן-ארי, סגנו של גונן, את אדן בקשר: "הפקודות – קודם כל כבדים (טנקים) של האויב בשטח, כולם, ואחרי זה הקלים (רכב רך) ואחר-כך הרגלים. אתה צריך להגיע עד 'מצמד' ולפי הוראת המנהל שלי (גונן) לפנות (לצלוח). האם זה ברור?". אדן השיב: "זה ברור לי. אני מחכה לאישור. סוף". ב-07.50 פקד אדן על גבי עמיר להתכונן לנוע עם חטיבתו לדרום-מערב, "במגמה להשמיד אויב ולהתחבר עם ׳חיזיון׳ ו׳פורקן׳". על אריה קרן פקד אדן לנוע עם חטיבתו באותו כיווּן, במקביל לתנועת חטיבתו של עמיר, במגמה להתחבר עם מעוזי "מצמד". גבול הגזרות של שתי החטיבות אמור היה להיות ציר "חזיזית", שהוא קטע מדרך חיל התותחנים, במרחק של כעשרה קילומטרים מזרחית מהתעלה. נתן ניר ינוע עם חטיבתו מנקודת-מוצא צפונית יותר, בין ציר "חזיזית" לציר "לקסיקון", הסמוך לתעלה, עד מעוז "פורקן". ב-07.59 פקד גונן על אדן במכשיר הקשר: "תקוף בהצלחה!". אדן השיב: "מניע את כולם". אוגדת שריון צה"לית, עם שלוש חטיבות שמנו 180 טנקים, יצאה למשימת הכרעה. גונן מיהר להתקשר לשרון ולמנדלר ואמר להם: "ברן מתחיל במשימתו". הוא התקשר למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה, עוזי יאירי, שנמצא אז בראס-סודר,⁴ ואמר לו: "התחלנו בהתקפה מקנטרה לאגם המר. אם יהיה בסדר נצלח אחרי הצהרים מכיווּן הג'ידי למטה".

ב-08.15 דיווח דיין בטלפון לגולדה מאיר: "בשעה 08.00 יצאו לפעולה – קודם ברן, אחר-כך אריק... בדרום צליחה לָעֵבֶר השני". גולדה הסכימה שאלעזר יביא לדיון לממשלה מהלך של צליחה וכיבושים בגדה המערבית של תעלת סואץ ומעֵבר לקו הסגול ברמת הגולן. היא הדגישה שאפילו יעקב חזן ממפ"ם "אמר בוועדת החוץ והביטחון שאם נגיע לזה, אז יש מה לתקן". אחרי דקות אחדות נפגש דיין עם אלעזר ועוזריו. הם דנו בבקשתו של גונן לא לפגוע מן האויר בגשרים לכל אורך תעלת סואץ כי הוא מתכַּוֵּן להשתמש בהם לשם צליחה. דיין אמר שאם צה"ל יתחיל לצלוח את תעלת סואץ לפני ישיבת הממשלה בבוקר, לא יהיה צורך להביא את הצליחה לאישור הממשלה. דוד אלעזר אמר: "ברן יתקוף לפני הצהרים את האזור הצפוני ואריק אחר-הצהריים את האזור הדרומי. כל אחד יש לו אופציה שאם הולך לו טוב, והוא משמיד פה את הכוחות והוא רואה שיש גשר והוא יכול לצלוח, הוא רשאי לקבל אישור ממני כמובן ואז אני רוצה לתפוס פה בראש-גשר, אם זה ילך... אני רואה בזה ניצוּל הצלחה אפשרי. אין לי בזה ביטחון - זה לא על גשר ברזל, זה על גשר טרמפּ. זה ניצול הצלחה - אם כן, אתה רוצה הערכה שלי? פתרת חמישים אחוז, אבל מוכן מתוכנן מקווה. אם זה לא יהיה היום, אז אנחנו נעשה מאמצים עם הגישור שלנו. ואם הצליחו פה שתי ההתקפות... ואנחנו חזרנו להחזיק את המרחבים האלה, והם מחזיקים אומנם את הסוללות שלנו, בצד השני, אז אני אתכנן היום אחר-הצהריים למחר התקפה נוספת". שום דמיון לא היה בין תוכנן של השיחות האלה בתל אביב לבין ההתרחשויות בחזית תעלת סואץ, מה שמלמד שגם שר הביטחון דיין גם הרמטכ"ל אלעזר וגם רוב בכירי צה"ל לא הבינו את הֲוָיַת הצבא והמלחמה. אותם הדברים עצמם ניתן לומר על ממלאי אותם תפקידים ב-7.10.2023 ובמלחמת "חַרְבות ברזל". זה נכון גם לרוב ההיסטוריונים, החוקרים והפרשנים הצבאיים אז ובעת כתיבת שורות אלה.

כבר מן השלב הראשון לא ביצעה אוגדת ברן את משימתה, וההסתברות שתבצע אותה הייתה אפסית, כי מפקד האוגדה לא הבין, ככל הנראה, את משימתו. סא"ל חיים עדיני,⁵ שפיקד במלחמה על גדוד טנקים במילואים בחטיבתו של גבי עמיר, היה אחד משני המג"דים היחידים באוגדה שגדודם תקף, באותו יום, מערך מצרי. עדיני סיפר: "הפקודה שקיבלתי לפני הקרב הייתה לנסוע מצפון לדרום ולשמור על מרחק של עשרה קילומטרים מן התעלה. זה הכול. לא דובר על תקיפה, לא דובר על הכרעה, לא דובר על כיבוש ולא דובר על סילוק הארמיה המצרית השנייה לגדה המזרחית של תעלת סואץ".⁶ לפני תחילת ההתקפה הנחיתו המצרים אש ארטילרית על חטיבתו של נתן ניר, שעה שהייתה בתנועה לשטח ההֵעָרכות שלה. אדן הכניס שינוי בתוכניתו והורה לניר לבלום בגזרתו, ולהישאר בעתודה. השינוי הזה לבדו, באותו שלב, מוכיח כי אדן התכַּוֵּן לבצע התקפה סיבובית: למלא את הפקודה אך לא לבצע את המשימה. לא היה לשינוי הזה שום היגיון צבאי, ובו בלבד היה כדי להכשיל את מהלך ההכרעה כולו, כי חטיבת ניר הייתה חוד החנית של ההתקפה. חטיבתו של אריה קרן, שאמורה הייתה להיות עתודה, הייתה מרוכזת הרחק ממזרח. אדן תקף למעשה רק עם חטיבתו של גבי עמיר, שכבר סבלה אבדות כבדות בשני ימי המלחמה הראשונים בגזרת קנטרה ומפַקדהּ הוכיח כי הוא חסר יכולת טקטית. הצבת גבי עמיר בחוד מהלך ההכרעה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים אִפיינה את השפל שאליו הִדרדר צה"ל. הסמח"ט ששון שילה סיפר: "נענו מצפון לדרום. שני הגדודים נעו במקביל, אני נעתי ביניהם בטנק וגבי עמיר בנגמ"ש. מדי פעם נפלו פגזים שנורו מרחוק. ברן נע רחוק מאיתנו עם חטיבתו של אריה קרן. החטיבה של נתק'ה ניר הייתה תקועה בצפון. לא איימנו על המצרים והם לא איימו עלינו". ב-08.30 הודיע ניר לאדן בקשר: "מצטער שאני מטריד אותך, אבל פשוט אני גם לא עושה כלום. יותר מזה, אני חושב שאני צריך לנוע דרומה". אדן המפוחד צינן את רצון המח"ט להיכנס לקרב והורה לו להמתין עד שמטוסים ישראלים ישמידו את הארטילריה המצרית שהטרידה אותו. אחרי שלושת רבעי השעה הורה אדן לניר להתקדם ממזרח לציר "חזיזית", בשטח שלא היה בו אויב, ולהגיע ל"מצמד". ניר השיב שאחד מגדודיו נמצא במגע אש עם המצרים. אדן הורה לו, שאם כך, שיישאר במקומו. שעתיים אחרי שההתקפה הייתה אמורה להתחיל, פקד אדן על ניר: "אם כי אתה צריך להיות מוכן שאני אוריד אותך דרומה, בשלב זה אתה נשאר"⁷... עמיר, שהתקדם דרומה במרחק בטוח מן האויב, הודיע בקשר לאדן: "יש לנו בעיות של זיהוי שטחים. הכל כאן דומה אבל לאט-לאט מזהים". הוא ביקש שמטוסי צה"ל יפציצו את הארטילריה המצרית המטרידה אותו מרחוק. אדן הודיע בקשר לגונן שאינו רוצה לתקוף ללא סיוע מטוסים. למרות שבחפ"ק של גונן האזינו אנשי המטה לרשתות הקשר של חטיבותיו של אדן, הסתפק גונן בשיחותיו שלו עם אדן. מדיווּחי אדן על ההתקדמות המהירה של חטיבת עמיר התרשם גונן, שההתקפה נוחלת הצלחה מעֵבר למצופה ובהתאם לַמְּקֻוֶּה, והנה הנה חוזרים על עצמם קרבות מלחמת ששת הימים. אף לא אחד מאנשי מטהו לא העמיד אותו על טעותו. מאיש מהם לא הבין את מה ששמע, ולא התמצא בשטח, ואם מישהו היה מבין לא היה מעז להטריד את האלוף. דיווּחי אדן היו מבולבלים. ניתן היה להסיק מהם על התקדמות מהירה, אבל גם על התחמקות מתקיפת המצרים עד לקבלת סיוע אֲוִירי. גונן לא היה מסוגל לנתח בהיגיון את המידע שקיבל מאדן; נתפס לנקודות החיוביות שבו, הוסיף עליהן נופך משלו, וקיבל החלטות, שהקשר ביניהן לבין המציאות היה שלילי.

עצם העובדה שאנשים כמו משה דיין ודוד אלעזר הגיעו לדרגת רב-אלוף ושמואל גונן ואברהם אדן הגיעו לדרגת אלוף, מלמדת ש"משהו רקוב בממלכת דנמרק".⁸ ועוד יותר חמור שעיתונאֵי ישראל וההיסטוריונים הזדנבו וממשיכים להזדנב אחריהם ולהדריך את הסטודנטים שלהם תובְנות-אִוֶּלֶת. מדובר בתרבות צבאית ישראלית אנטי-אינטלקטואלית השורדת בזכות האנטי-אינטלקטואליזם הישראלי בכלל. ניתן היה לקוות שמלחמת יום הכיפורים תפקַח את העיניים של הישראלים. זה לא קרה והמצב נעשה חמור יותר, כפי שנוכחו הישראלים ב-7.10.2023. בעת כתיבת שורות אלה יותר מבינים שמשהו רקוב במערכת הביטחון הישראלית אך אין יודעים איך לסלק את הנֶּגַע ולהבריא את המערכת, כי אין בישראל חשיבת-עומק בנושאים ביטחוניים ואין אומץ אינטלקטואלי בשום תחום, והמחיר כבד מנשוא.⁹ לזכותנו ניתן לומר כי ל"מִצעד האִוֶּלֶת" "שותפוֹת" כל חברות האדם לאורך כל ההיסטוריה. את הסיבה לכך פיתחתי בסִפרִי הפילוסופי "תורת הביטחון הכללית – עֶקרון השׂרידוּת" שיצא לאור בעברית ובאנגלית לפני 35 שנים ונדחה על-ידי כל האליטות, כפי שהיה צפוי. את הסבר לדחייה ניתן למצוא בתיאוריה שפיתחתי וגם חלקית, בספרו של הפילוסוף של המדע, היהודי-אמריקני תומס קון, "המבנה של המהפכות המדעיות": ההסבר שלי נוגד את הפרדיגמה הרווחת בתחום זה "מבקשת" לשרוד ומונעת את ההבחנה בסיבות הרקבון כי בכך יובחנו רִקְבוֹנוֹת בכל תחומי-האדם! _________________________ בשבוע הבא: מפקד החזית, שמואל גונן (גורודיש), פועל מתוך טֵרוף מבלי שהוא קשור למציאות בשדה הקרב; הרמטכ"ל דוד אלעזר ושר הביטחון משה דיין אינם מבינים את המציאות ומטעים את הממשלה; דיווח שקר של מפקד מהלך ההכרעה, אברהם אדן, ושל מפקד החזית; תרבות משיחית נֵאו-מרכּסיסטית.

1. חמישה קילומטרים ממערב לתעלה. 2. עשרים קילומטרים ממערב לתעלה. 3. מחשש שאדן יצלח עם כל אוגדתו לגדה המערבית. 4. מחבר שורות אלה שֵרת אז במפקדתו של יאירי בראס-סודר, זוכר את האֲוִירה האופטימית במפקדת חטיבת הצנחנים הסדירה, במחצית הראשונה של אותו יום. 5. עורך-דין בעיסוקו האזרחי. במערכת הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, שהתנהלה בעת פרוץ המלחמה, רץ לראשות עיריית הרצליה מטעם הליכוד. 6. שיחות עם חיים עדיני בספטמבר 1992; על מקצת מן הדברים שאמר לי, חזר עדיני בתוכנית טלוויזיה על מלחמת יום הכיפורים, שהוקרנה ב-19 בספטמבר 1993. 7. כזכור, אִפיין משה דיין את אברהם אדן, בישיבת הממשלה, כמפקד אגרסיבי. 8. ציטוט ממחזהו של ויליאם שייקספיר "הַמלֶט", מערכה ראשונה תמונה רביעית. מרצלוס אומר להורציו: "משהו רקוב בממלכת דנמרק". 9. סִפרהּ של ההיסטוריונית היהודיה-אמריקנית ברברה טוכמן, "מִצְעָד הָאִוֶּלֶת", מנתח כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אֱוִילית.