מפסגת השלום בשארם-א-שייח בלטה אי-הנוכחות של נציגות ישראלית, כי ראש הממשלה חש מחויבות לקדושת החג, ועל כך אינני מלין. אך חשוב לשים לב במיוחד להיעדרותם של מנהיגי מדינות ערביות מפסגת השלום כמו: מוחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות, וגם של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן. מן הראוי שנשים לב לסיבת היעדרותם. מדובר בשתי מדינות שהבהירו מראש כי הן מתנות את השתתפותן בתוכנית השיקום של עזה רק אם החמאס יפרוק את נשקו. מן ההסכם נעדרו סעיפים חשובים לישראל, עליהן דווקא מתעקשות ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, הדורשות סילוקו של החמאס כארגון או תנועה מרצועת עזה. עבור איחוד האמירויות וערב הסעודית אין מצב שהן ייקחו על עצמם את נטל השיקום של רצועת עזה, כאשר ברצועת עזה פועלת השלוחה של תנועת "האחים המוסלמים" ושל המפלצת האירנית. מצערת התופעה, שבמקום ציר מתון העובר דרך מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות ישראל הסכימה עם הנשיא טראמפ, שהטיל את כל יהבו רק על הרודן הטורקי ועל קטר, מי שמימנה, חימשה והייתה שותפת סוד לזוועה שהתרחשה ב-7 באוקטובר. בנימין נתניהו חתם על הסכם שנכפה עליו, הסכם אותו תיארו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות כהסכם פשרני וותרני מדי כלפי החמאס. מדיניות אחראית הייתה חותרת לא להפקיד את ביטחונה בידי מדינות כמו קטר, שמימנה טרור שזרע מוות בישראל, וטורקיה שזרעה שנאה לישראל, אלא הייתה דורשת שהיא תהיה מבוססת גם על ברית עם מדינות שכנות ומתונות יותר - ירדן, מצרים. איחוד אמירויות וערב הסעודית. כיום בעזה משתולל החמאס, "מי שהיה נכס", המוציא להורג ללא משפט בכיכר העיר מאות תושבים, שנראו כמשתפי פעולה. זו התוצאה המעשית ולא דברי הרהב של הקיסר בנימין נתניהו, שהכריז על מיטוט החמאס. למרבה הכאב, החמאס חי, והוא צפוי לקבל טיפול בכפפות של זהב מהציר קטר-טורקיה, כשברקע ישנם סעיפים 20-19 בהסכם, המכירים בזכותו של העם הפלשתיני לישות מדינית, שלמען יישומה נדרשת הרשות הפלשתינית לבצע שורה של רפורמות. את תוכנם של סעיפים 19-20 מעלימים מהציבור הישראלי.