הודו לה', הודו לנופלים גיבורי ישראל, הודו לפצועים בגוף ובנפש, הודו למשפחות אריות האומה, הודו למתייצבים בעוז ובאמונה להגנת מדינת ישראל. הודו לעורף שהבעיר את הרוח היהודית-ישראלית מחדש, הודו לגיבורי הרוח בפורומים המחזקים, המעצבים, העומדים בפתח כשומרי החותם היהודי.
הודו לממשלת ישראל ולעומד בראשה אשר כנגד כל הרוחות הרעות, המחלישות, המאיימות, רואות השחורות, המאשימות, כנגד כל רוח התבוסתנות, ההשחרה, הרוח מעלילת הדם, ניצב כסלע בזלת יצוק ביתדות של ראייה ותבונה היסטורית והוביל את המערכה הצבאית והמדינית עד הלום.
הודו לאנשי הצללים העמלים יומם וליל במסירות נפש מתוך שליחות ואמונה עזה בנצח ישראל, ליהדות התפוצות אשר תמכה במלחמת התקומה והתחייה מחדש של העם הנבחר, לנשיא ארה"ב, ולצמרת הממשל החדש אשר עמדו כחומה בצורה לצד הצודקים, לצד העם היהודי, לצד האמת, בניגוד לקודמיהם. הודו לעם היהודי בתפוצות ובמדינת ישראל אשר רוחו רוח עז, אשר עטף באהבה ובדאגה, בתוגה ובשמחה, את אריות האומה אשר הסתערו בשדות הקרב של שבע חזיתות ולא שבו עד כלותם.
כששמעתי וקראתי את תובעי הכניעה מיום טבח שבת שמחת תורה, את פרשני הכלום ומטיפי השום דבר, את קוראי התבוסה ומניפי הדגל הלבן, את הטועים תמיד בתחזיותיהם הקודרות, את מהלכי האימים, נזכרתי בפגישה מעל המרקע בין גיבור ישראל לבין אחד ממייסדי כוח ההתנגדות לממשלת ישראל. לעד אזכור את מבע פניו של גיבור ישראל, חתן פרס ישראל, מנחם קלמנזון שזכה בפרס על עוז רוחו וחילוץ ביום טבח שבת שמחת תורה של כמאה מתושבי בארי יחד עם "צוות אלחנן", הקרוי ע"ש אחיו הגיבור אלחנן שנפל בקרב הבלימה ההרואי הזה.
לעד אזכור את מבע פניו של הגיבור מנחם קלמנזון מול אמירתו של אייל נווה ממייסדי "אחים לנשק", אנחנו הצלנו את המדינה, ממשיכים להציל אותה, בדיוק כמו שאתה עושה, הצלנו את המדינה". לשונו של קלמנזון דבקה לחיכו, אישוני עיניו התרחבו, ליבו הלם, מוחו עיבד את הנתונים ששטח כעת אייל נווה, פתח את ידיו בתמיהה ומפיו נתמלטה רק שאלה אחת, "מתי הצלתם את המדינה?"
הנדסת התודעה שקנתה לה שביתה בחלק נרחב מהתקשורת הישראלית מהדהדת בימים אלה נרטיבים של רמייה וכזב, מהדהדת שכתוב מציאות, מהדהדת שקר במקום אמת, חושך במקום אור, בוראת מציאות של כזב ומספרת סיפור שאין לו ידיים ורגליים.
מחלק מהתועמלנים המתחזים לעיתונאים לא הייתה ציפייה, הציבור הישראלי הנבון שבע רמייה וכזב בשנים האחרונות עד שפיתח עמידות מול הנדסת התודעה לעומת התועמלנים. עצוב עד מדכא היה לשמוע ולקרוא את הפוליטיקאים שאך אתמול כינו בכל כינויי הזוועה, ההשמצה, ההכפשה, השנאה והזעזוע הנפשי העמוק את נשיא ארה"ב, וייחלו, התפללו, קיוו וכמעט העלו קורבנות בציפייה שקאמלה האריס תיבחר לנשיאות, מניחים לראשו כתרים, למראשותיו זרי פרחים, ובעיקר מציינים בעליבותם כי הוא ורק הוא הביא את בשורת החטופים ולראש ממשלת ישראל אין חלק בהשבתם.
כמה אומללים צריכים להיות מרי נפש וקטני הרוח הללו, אותם שמיום טבח שבת שמחת תורה זעקו בכיכרות, בבמות התקשורת המגויסות השונות כי: "בנימין נתניהו מפקיר את החטופים, בנימין נתניהו רוצה במותם במנהרות, בנימין נתניהו מעדיף את הממשלה על חיי החטופים, בנימין נתניהו מוביל מלחמת שלום הקואליציה, ממשלת שולל, מקריב חיילים "ועוד מעלילות הדם הנוראיות בהן נשתבחו אנשי שנאה אלה.
הודו לה' כי הגיעה עת השבת הבנים והבת לחיק משפחתם, לחיק עמם, לחיק אוהביהם, הודו לגיבורי האומה שהיו מגש הזהב עליו שבים החטופים, הודו לראש ממשלת ישראל אשר על-אף הרוחות הרעות, המאיימות, המחלישות, רוחות השנאה והכזב עמד כצוק איתן בסערות השנתיים האחרונות והוביל את מדינת ישראל עד הלום.