בהיכל צה"ל שבפו"ם מוצגים על הקיר כמה סמלים: סמל צה"ל, סמלי הפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום), סמל זרוע האוויר וסמל זרוע הים. לפני כ-15 שנים נוסף לפתע סמל נוסף: זה של הפרקליטות הצבאית הראשית. עד 2001 היה הפרקליט הצבאי הראשי קצין בדרגת תת-אלוף - בדיוק כמו קציני החילות המקצועיים האחרים (חי"ר, שריון, הנדסה, תותחנים וכו'). אבל אז, כחלק מתהליך אובדן המיקוד של צה"ל, הוחלט שהפרקליטות הצבאית איננה חיל רגיל אלא זרוע (ממש כמו האוויר והים), והעומדים בראשה צורפו לפורום מטכ"ל והחלו להתהדר בדרגות אלוף. למעשה, לזרוע המשפטית של צה"ל שני אלופים: הפרקליט הצבאי הראשי ונשיא בית הדין הצבאי לערעורים. בחילות האוויר והים מסתפקים באלוף אחד; בחילות היבשה גם על זה אין מה לדבר (קצינים מהחילות הללו יכולים להעפיל לדרגת אלוף מחוץ למסגרת החיילית). תהליך האימפריאליזם המשפטי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הריקבון המקצועי ואובדן המיקוד בלחימה שפשה בצה"ל בעשורים האחרונים, והיה אחד מגורמי העומק שהובילו לכישלון הנורא בטבח שבעה באוקטובר. עכשיו, כשהקשקושים על "הגנה חיונית על חיילי צה"ל" קרסו בקול שאון אדיר, והאמת המכוערת מתחילה לצוף על פני השטח (וכנראה שזה רק קצה הקרחון), הגיע הזמן להחזיר לבקבוק את השד המשפטי שהשתלט על צה"ל ואכל אותו מבפנים. הפצ"ר הבא חייב לבוא מחוץ למערכת ולהסתפק בדרגה המכובדת למדי של תת-אלוף. צה"ל חייב לחזור להיות ארגון שממוקד בלחימה, ולא סמינר מתמשך על מדים בנושאי אקלים ודין בינלאומי.