בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז "הפסקת האש", אני מנסה לנסח לעצמי בראש נקודה מסוימת, שאני מקווה שאצליח להעביר אותה פה. המלחמה שלנו היא לא רק על הביטחון הפיזי שלנו. זה הרבה מעבר לכך. מה שהערבים הקרויים פלשתינים ותומכיהם הצליחו להשיג בשנתיים האחרונות (כחלק ממגמה שהתחילה עוד הרבה קודם לכן) זה דה-לגיטימציה של המדינה היהודית. של עצם קיומה. ובמקביל אימוץ של השקר של מדינה פלשתינית (שמעולם לא הייתה), כאילו מדובר באקסיומה. לפי התזה הזו, היהודים הם גזלנים ששללו את האדמה ממי שהיו להם זכויות חוקיות עליה אלפי שנים קודם לכן. אבל שיא ההצלחה שלהם הגיע דווקא בעקבות מעשה הטרור הנפשע של ה-7.10. העמדות האלה רווחות עכשיו בקרב אנשים רבים. על כך שיש בעצם קבלת הטענה - ועוד לאחר רצח סיטונאי של יהודים וישראלים - מימד אנטישמי לא מבוטל, אני לא רוצה לדבר, זה ברור מאליו לטעמי. אבל אני כן רוצה להתייחס לנקודה שקשורה אלינו, כזו שאנחנו יכולים להשפיע עליה. אני חושבת שבזמן שהם הצליחו לשכנע את עצמם וגם רבים ברחבי העולם בשקר העם הפלשתיני והמדינה הפלשתינית, אנחנו במקביל קצת מאבדים את האחיזה שלנו בקשר למה שהיה פה לאורך ההיסטוריה, הקשר שלנו לארץ הזו, המעמד שלנו פה והלגיטימציה שיש לנו. אני לא מדברת על התחושה הפנימית שלרובנו יש אותה באופן טבעי, שאנחנו שייכים לכאן והארץ הזו שלנו. אני מדברת על הביסוס הרציונלי, ההיסטורי, אפילו המשפטי של זה. בעולם רגיל זה לא היה כל כך קריטי, אבל בעולם שבו מנסים לערער על האחיזה שלנו, לשלוח אותנו "בחזרה" למקומות אחרים שמהם באנו (לא בטוחה שהתימנים או הפרסים יתלהבו שהמשפחה שלי תחזור לשם...) ומחזיקים נגדנו זכויות מומצאות כמו זכות השיבה, להבין את זה זה קריטי לעתידנו פה להערכתי. אי-אפשר להילחם מול כוחות גדולים שמנסים למחוק את הזהות שלנו ואת השייכות ההיסטורית שלנו לפה (ישו היה פלשתיני עאלק) בלי בסיס איתן. זה אומר שגם צריך להידרש באופן ישיר לטענות שלהם בספרי הלימוד שלנו ולהתמודד איתן בצורה עניינית, וגם ברמה הפרטית לקרוא ולהשכיל בעניינים האלה. אין להם בעיה לשקר. הם עושים זאת כל הזמן. אנחנו צריכים להחזיק את האמת ולדעת לומר אותה בלי למצמץ או להתנצל. בשביל זה אנחנו צריכים להכיר אותה היטב, כדי שלא יוכלו לבלבל אותנו ולערער את מעמדנו, קודם כל בתפיסתנו הפנימית ואחר כך אל מול העולם. אני חושבת שבעולם שבו יש התגוששות מתמדת בין כוחות הרשע (שפושים בשמאל ובימין הקיצוני בשנים האחרונות) לכוחות החיוביים והטובים, אנחנו חייבים: א. להיות הכוחות החיוביים והטובים. ב. לדעת שאנחנו שם ומי שנלחם נגדנו הוא בצד השני. ג. לא לתת להם לגלגל עלינו רגשות אשמה לא מוצדקים כאילו אנחנו גזלנים ורוצחים. לא בצורה מתנצלת (ראיתם את תומכי הטרור האלה מתנצלים פעם על משהו?), לא בצורה מגמגמת, או מתפתלת. ביהדות יש רכיב חזק מאוד של בחינה פנימית מוסרית מתמדת. זה מצוין, ככלל, אבל לא במלחמת התודעה הזו. הם משתמשים בזה נגדנו. לא יודעת אם הצלחתי לבטא את הכוונה שלי בצורה טובה דיה, אבל אני מקווה שלפחות חלק מזה עבר כי זה בידיים שלנו.