1. בג"ץ קובע מספר נקודות עקרוניות בפסק הדין בנוגע לליווי חקירת שדה תימן. האחת, ובהדגשה חוזרת ונשנית: אין לאפשר שום מעורבות פוליטית שהיא בכל חקירה פלילית שהיא, כולל בדמות ההחלטה מי ילווה אותה. השנייה: ייתכנו מקרים חריגים ביותר, בהם לא יהיה מנוס ממעורבות של שר המשפטים בקביעת הגורם המלווה. השלישית: גם במקרה כזה, הגורם המלווה חייב לעמוד בקני המידה שנקבעו בפסק הדין, וככלל מוטב שיהיה זה גורם בכיר מהפרקליטות או מהייעוץ המשפטי לממשלה. בהיבט העקרוני, מי שחושש שמא מינוי המלווה בפרשה זו בידי יריב לוין יהווה תקדים, ואולי יאפשר התערבות דומה בתיקים אחרים - למשל תיקי נתניהו - אמור להירגע. תקדים אינו מהווה הלכה רוחבית כאשר נאמר בו במפורש, שהוא חל רק בנסיבות החריגות ויוצאות הדופן בהן הוא נפסק. בג"ץ אף אומר חד-משמעית, שהשר לא יוכל ליטול את הסמכות כאשר הנחקר הוא גורם פוליטי. דוגמה מתחום אחר לגמרי: בשנת 2003 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בנוגע לאחריותם של הדירקטורים בבנק צפון אמריקה למעילה בבנק ולקריסתו. היו שחששו, כי השופט המנוח יעקב בזק הטיל אחריות ברמה שתרתיע דירקטורים עתידיים. החשש הזה התפוגג, כי מדובר היה שם בנסיבות חריגות של רשלנות קיצונית. על פניו, זהו המצב גם כאן, עם צבר של נסיבות חסרות תקדים. חשד לשיבוש הליכים בידי הפרקליטה הצבאית הראשית, בדיקה האם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה ידעו או היו מעורבים, ומעורבות של בכירים אחרים בפרקליטות בפרשה הנחקרת. השופטים מדגישים שוב ושוב עד כמה האירוע חריג ומקווים שלא יישנה. והכי חשוב: נקודת המוצא היא שהיועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה מצויים בניגוד עניינים בחקירה פלילית; זה קרה אפס פעמים עד הפרשה הנוכחית, כך שקלושים מאוד הסיכויים שזה יקרה שוב. 2. יריב לוין רושם ניצחון חלקי: בניגוד לעמדת הפרקליטות, נקבע שבנסיבות החריגות הללו - יש לו סמכות לקבוע מי ילווה את החקירה במקומה של גלי מיארה. היא לא תוכל למנות את עמית איסמן למחליף, משום שייתכן שהוא עצמו יידרש להעיד. נכון שמדובר בהתערבות פוליטית בחקירה, אבל היא חלקית ועקיפה - ושוב, בנסיבות הללו ניתן להשלים איתה, אומר בג"ץ. לעומת זאת, בג"ץ פסל כצפוי את מינויו של אשר קולה לתפקיד המלווה. לנציב התלונות על שופטים אסור למלא כל תפקיד שהוא, נקבע בצורה חד-משמעית. קולה יוצא מצולק למדי מן האירוע: מי כמותו אמור להכיר את החוק לפיו הוא פועל, ובכל זאת נענה למינוי בידי לוין - לאחר שממילא ספג ביקורת על שהסכים להתמנות לנציב בהליך הפוליטי שיזם לוין. 3. בג"ץ נתן סימנים במלווה הראוי: "עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית". אסור שיהיה זה "עובד מדינה עם שיוך פוליטי, בעבר או בהווה". השופטת יעל וילנר שבה והציעה שיהיה זה שופט מחוזי מכהן או שופט עליון בדימוס. השופט אלכס שטיין דיבר על שופט מחוזי מכהן שופט עליון בדימוס, והוסיף שייתכנו אחרים העומדים בתנאים. השופטת גילה כנפי-שטייניץ הוסיפה, כי יש להקפיד על "קיום הליך סדור כהלכתו".

לא ברור האם מבחינה פורמלית שופט בדימוס הוא עובד מדינה, אך סביר להניח שאם לוין ימנה שופט בדימוס בכיר - בג"ץ לא יפסול אותו, ודאי אם לוין יחרוג ממנהגו ויגיע להסכמות עם הפרקליטות. השאלה הגדולה היא, האם לוין ינסה להגיע למינוי שלא יעורר בעיות, או שיחפש קרב נוסף. יש לא מעט אישים שהוא יכול למנות, שיעמדו בתנאים ושלא יגרמו למחלוקת נוספת; הרי סביר להניח שכמעט כל מינוי שלו יגיע שוב לבג"ץ.

4. מטרתו של לוין אינה מוסתרת, כפי שאמר במפורש משה סעדה: מי שילווה את החקירה יורה לזמן את מיארה לחקירה באזהרה, ומכאן תהיה קצרה הדרך להדיח אותה. אבל כעת מינויו של המלווה יהיה נתון לפיקוח צמוד של בג"ץ, ומותר להניח שכל מועמד שיעבור את מבחן בית המשפט - יהיה בעל יושרה מספקת כדי שלא לספק ללוין את מבוקשו (אלא אם, כמובן, יתעורר חשד אמיתי כלפי מיארה). בכל מקרה, האירוע ממש לא מאחורינו.