הבוקר סין האשימה רשמית את ראש ממשלת יפן בהחייאת המיליטריזם לאחר שהתחייבה להתערבות צבאית אם סין תתקוף את טייוואן. לא מדובר בתלונה דיפלומטית - זו הכרזת מלחמה בכל דבר מלבד השם. החוק הברזל שכולם פספסו: כאשר מעצמות גדולות מאשימות זו את זו בפומבי באיומים קיומיים, סכסוך מתרחש בתוך 18 חודשים. שיעור דיוק היסטורי: 89%. זה קרה לפני מלחמת העולם הראשונה. לפני מלחמת העולם השנייה. לפני קוריאה. הדפוס אף פעם לא נשבר. הנה למה הפעם זה שונה: יפן בילתה 80 שנה באיסור חוקתי על פעולה צבאית התקפית. זה הסתיים היום. תקציב ההגנה קופץ מ-1% ל-2% מהתמ"ג - כלומר 50 מיליארד דולר בשנה לנשק. טייוואן נמצאת 110 קילומטרים מאיי יפן - קרוב יותר מלוס אנג'לס לסן דייגו. יפן לא יכולה להישאר ניטרלית כשהקרבות מגיעים לפתח ביתה. רצף הפיצוץ הכלכלי: 350 מיליארד דולר במסחר שנתי בין סין ליפן. 40% מהשבבים העולמיים מיוצרים בטייוואן. 90% מהשבבים המתקדמים. כל סמארטפון, כל מחשב, כל רכב, כל מערכת נשק תלויים בנקודת חנק אחת זו. כאשר הירי מתחיל, שרשראות האספקה קורסות גלובלית בתוך 96 שעות. הטריגר הספציפי למעקב: איי סנקאקו - שמונה סלעים לא מיושבים ששתי המדינות טוענות לבעלות עליהם. ספינות סיניות בודקות מדי חודש. יפן כעת מורשית להגיב בכוח. טעות אחת מפעילה אמנות הגנה הדדיות. ארה"ב נכנסת אוטומטית. ציר הזמן לאימות: פריסות ימיות סיניות ליד סנקאקו עלו ב-340% מאז אוקטובר. כוח ההגנה הימי של יפן בכוננות הגבוהה ביותר מאז 1945. הצי השביעי של ארה"ב הועבר מחדש. אלה לא תרגילים - אלה הכנות לקרב. הפעם האחרונה שאסיה ראתה בדיוק את התצורה הזו של עמידה צבאית ותלות כלכלית הייתה באוגוסט 1941. אנחנו יודעים איך זה נגמר. חלון של 72 שעות להפחתת ההסלמה נסגר בחצות.