"מלאכים בשמים איתי פה עדיין אני רוצה לראות אותם. אני מתגעגע נשבע אני מתגעגע לא יודע מה קורה לגוף נראה לי משתגע מסתכל על התמונות ושוב עולות השאלות איך הפכנו מצעירים לגיבורים של מלחמות." ענבר וויץ, לוחם בצוות 200 של פלחהן סיירת הנח"ל לא היה אמור להיות בקו בשבת ב-7.10. אבל בגלל בעיות סד"כ התנדב להישאר בשבת עם הצוות ולסייע במשימות. תחילת המלחמה פוגשת אותו בסיור בגיזרה בג'יפ "דויד" עם עוד שני לוחמים. בהפצצת פצמ"רים קשה נפגע ה"דויד" והם תפסו מחסה במרחב מוגן. כשהחלו להגיע לכיוונם אזרחים פצועים שברחו מהיתקלות עם מחבלים הם הבינו שהם במלחמה. תוך טיפול בפצועים, הם הבחינו בתמרות עשן וקולות מלחמה לא רחוק מהם, בכרם שלום. ענבר וזיו, החובש, החליטו ללכת לקיבוץ ברגל. כשהגיעו לשם הצטרפו לכוחות הלוחמים סביב לקיבוץ, נלחמו במחבלים ונשארו שם שעות ארוכות. מאוחר יותר עם רדת הלילה הם חזרו למוצב "אמיתי" הסמוך לקיבוץ. שם נודע לענבר שחבריו הקרובים לצוות, שהם וירון, נפצעו קשה מאוד, אולי נהרגו. לימים הוא סיפר לי שהיה קשה לו להאמין. היה ברור לו ששהם ייצא מזה. על ירון בכלל אין מה לדבר, הוא יחיה. שבועות לאחר מכן, תוך לחימה בעזה, הבשילו בו מילות השיר. וגם הלחן. אנחנו שמענו את השיר הזה בפעם הראשונה בביקור של הצוות שיצא מעזה, סביב לקבר הטרי של ירון. מישהו הביא גיטרה, חברים שכנעו את ענבר לשיר, בסוף הוא הסכים. הייתה דממה כשהמילים חתכו את האוויר. הייתה עוד פעם שהוא הסכים לשיר לנו את השיר הזה, אצלנו בבית, במפגש חברים. השבוע הגיע השיר לגלגלצ. השדרנית סיפרה שצוות 200 ביקש להקדיש את השיר של ענבר וויץ, הלוחם המוכשר, לשהם משה בן הרוש ולירון אורי שי, שני גיבורים שנפלו בקרבות ההגנה על המולדת. ועכשיו הם מלאכים בשמיים, כמילות השיר. המילים כאן למטה. שבת שלום לגיבורי צוות 200 של פלחהן סיירת הנח"ל. אתמול הם שוב פשטו מדים אחרי סבב מילואים נוסף ובסך-הכל מאות ימי מילואים במהלך המלחמה. תנוחו קצת אהובים, ואחרי זה לכו תעשו חיים ותבנו את עצמכם. מדינת ישראל חייבת לכם את חייהם של מאות אזרחיות ואזרחים וגם את חייהן של התצפיתניות במוצב "אמיתי", כולן ניצלו באותו היום בזכות גבורת הלוחמים. שהם וירון, גיבורי צוות 200, מלאכים בשמים, שימרו עלינו שם למעלה. "לא אומרים בקול" מילים ולחן: ענבר וויץ חשוב לי שיהיה לנו טוב חשוב לי להיות ולהרגיש קרוב גם כשלא נמצא בסביבה גם ברגעים של לילות בלי שינה גם שמחבלים מנסים להרוג כל שניה. אף פעם לא אשכח למה למה הגעתי לאן שהגעתי למה עם כל העצבים והתסכול נכנסתי למה אני לא אשכח את כל מה שעשו למה המשכתי גם שחברים שלי נפלו. ואולי אני לא מספר הכל יש דברים שרוצים לשכוח יש דברים שלא אומרים בקול הם לא יבינו חוץ מהכוח. מלאכים בשמים איתי פה עדיין אני רוצה לראות אותם. אני מתגעגע נשבע אני מתגעגע לא יודע מה קורה לגוף נראה לי משתגע מסתכל על התמונות ושוב עולות השאלות איך הפכנו מצעירים לגיבורים של מלחמות. אני זוכר את התקופות איך רקדנו בלילות איך הרמנו את השני עוד היה לנו תקוות. ואולי אני לא מספר הכל יש דברים שרוצים לשכוח יש דברים שלא אומרים בקול הם לא יבינו חוץ מהכוח. מלאכים בשמים איתי פה עדיין אני רוצה לראות אותם. אני רוצה לראות אותם אבל כנראה זה לא יקרה ומנסה לעשות הכל כדי שאבא לא יבכה אבל אולי יבוא היום ונפגש שם במקרה.