מתנה גדולה, שי ודורון נפלאים העניק לנו, אזרחי מדינת ישראל, בורא עולם, בשנת הבחירות, כמשל, את יא יא פינק, הדר מוכתר, נאווה רוזוליו ומרדכי דוד, מועמדים פוטנציאלים בעיני רבים ממחנותיהם להצטרף לכנסת ישראל בתום הבחירות הקרובות.
המסקנה תיכתב כבר עכשיו, אלה לא הדמויות שעם ישראל של אחרי טבח שבת שמחת תורה, רוצה לראות בכנסת ישראל, בהנהגה, בהובלה, במראה הלאומי, במודל לדור הצעיר.
ייתכן כי מדובר באנשים מתאימים לכנסת ישראל, בעלי יכולות, בעלי שאיפות ובעלי חלומות אותם הם מבקשים להגשים, ייתכן שהאנשים הללו הם נוף תבניתה של כנסת ישראל, ובה מצאו מודלים לכהונתם כנבחרי ציבור, ייתכן.
הברור הוא כי מדובר בארבעה אנשים שהציבור התוודע אליהם לא רק בשל ערכיהם הנאצלים, לא רק בשל תוכניותיהם למען אזרחי מדינת ישראל, לא רק בשל שפתם המעודנת ונימוסיהם המרשימים, לא רק בשל היותם מאהביה הגדולים של מדינת ישראל, ללא תנאים, לא רק בשל היכולת להכיל את האחר, את השונה, את בעל הדעה האחרת, לא רק בשל היותם גשרים מחברים בין חלקי העם, בונים גשרים על מחלוקות, מונעים פילוגים, נאבקים בשנאה, תובעים אחדות.
המכנה המשותף של דמויות אלה ודומיהם הוא רצונם העז בחשיפה, ההבנה כי המטרה מקדשת את האמצעים, היכולת להגביה עצמם על גוויות מטאפוריות של אחרים, עשייה ללא לאות בייצור פרובוקציות, בבניית מודל של להבליט את הרע, המכוער, הקיצון, לשוחח בשיח ביבים ושיח גרדומים, שיח רעיל המזהם את המציאות הישראלית ומוביל את העם לימי שנאה וזעם, ימי איבה ומחלוקת.
תפילתי ותקוותי כי דמויות אלה, לא ימצאו עצמם בכנסת ובעמדות השפעה, פרובוקציות הן לא תוכנית עבודה, היכולת להוכיח את כיעורו של השני אינה תוכנית פעולה, העם זקוק למנהיגי ציבור ראויים, אחראים, מסורים לשליחותם, מכבדים, אנשים, חולקים ומחדדים עמדות מתוך כבוד, כנסת ישראל אינה קרקס, אינה במה לכישלונות צעירים, אינה חממה לתעשיית מכונות רעל ומעבדה לניסויים בהנדסת תודעה ובית זיקוק לארס.
דמויות אלה, כל אחד בדרכו, יודע גם יודעת כי הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה תוססת, דמוקרטיה איתנה, דמוקרטיה מתגוננת, דמוקרטיה יצוקה כפלדה, זכותם להתמודד ולנסות להיבחר לכנסת ישראל היא זכות בסיסית, ברם, לנו, אזרחי מדינת ישראל, המשוועים ומייחלים לנבחרי ציבור אחראים, שלא דבק בהם רבב, השמים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, הרואים בבחירתם שליחות, המבינים כי הינם משרתי ציבור, לא שררה מבקשים לעצמם, לא כבוד כי אם עבדות, חייבים לזכור כי הגיעה העת לנבחרי ציבור ראויים, לא פרובוקטיביים.
עם ישראל חייב לבחור בנבחרי ציבור ראויים, בעלי מידות טובות, בעלי יכולת ביצוע, בעלי ענווה, בעלי עוז, בעלי שאר רוח, בל ניתן יד לבחירת מי ששפתם בריונות, מי שפרובוקציות היא לחם חוקם, מי ששנאה, מחלוקת, פירוד ושיסוי הם כוס התה שלהם.
ובעומדנו מול נקלפי, אוחזים בנכנס הגדול, פתק הבחירה, נבחר בראויים ביותר, לא נתפשר גם אל מול אלה שחדרו לכנסת בעבר ותרומתם היא אפס מעשים מאה דיבורים ופרובוקציות. מגיע לנו הטוב ביותר, זה תלוי בנו ורק בנו, בל נחמיץ את ההזדמנות.