העמידה של גרמניה לימין ישראל בימים קשים אלה לא מובנת מאליה. בכל זאת לא בעיני אדם רציונלי. אני יודע שעדיין יש כאלה שלא סלחו לגרמנים, שכף רגלם לא תדרוך בגרמניה, ועוד ועוד, רגשות עזים, שחייבים לכבד.
אבל במבט על, מעל לדרמות של החיים, במבט ריאלי, הצעד השנוי כל כך במחלוקת של הסדר השילומים היה צעד נכון, למרות הסערה העצומה שהוא עורר בארץ. בואו נסתכל על זה כחכמים אחרי מעשה, מנקודת ראות מעשית. מה היה מצבנו היום ללא הצעד הזה? אין ספק שמבחינה ביטחונית, היינו במצב גרוע בהרבה והמצב הכלכלי שלנו, היה וקשור בקשר הדוק למצב הביטחוני.
לא צריך לדבר הרבה, מספיק אם נסתכל על שכנינו, שאצלם דבר כזה לא היה קורה. אצל הערבים. אלו לא היו שוכחים ולא היו סולחים, היו מנציחים את השנאה וניזונים ממנה. היו מעמידים אותה בראש מעניינם. ועל זה נאמר "כעזה היינו?!"
תראו מה שקנצלר גרמניה, שמבקר בישראל אמר: ברור שהמלחמה בעזה מתקיימת בגלל חמאס, ברגע שחמאס יניח את נשקו, המלחמה תסתיים מיד. אלו דברים כל כך חשובים, שממש מבטלים את דברי אלו שטוענים שישראל שוחרת מלחמה. הם מזכירים את המשפט, הבלתי נשכח של גולדה מאיר: ברגע שהערבים יניחו את נשקם יהיה שלום ביננו לבינם, ברגע שישראל תניח את נשקה, ישראל תחדל מלהתקיים.