בארץ נוצרו מפגשים מעניינים כתוצאה מההגירה של אנשים מארצות שונות שהביאו עימם ארצה את המסורות והסגנון של ארץ מוצאם ונפגשו במסורות מקומיות. בתוצאה ניכר השילוב בין המסורת האירופית שהביאו איתם ומוטיבים מזרחיים אוריינטליים. כבר בסוף המאה ה-19 הביאו עימם הטמפלרים ידע רב ותבניות לייצור אריחים. בעקבותיהם קמו בתי מלאכה משפחתיים קטנים לייצור אריחים, בירושלים, יפו, חיפה ותל אביב. החל משנת 1950 ניתן היתר להשתמש בקרמיקה תעשייתית, דבר שאיפשר ייצור מהיר והוזלת המוצרים. אך אין תחליף לעבודת יד ובשנים האחרונות חזרו, בעיקר בגלל פרויקטים של שימור והתחדשות עירונית לעבודה הידנית.

לדברי האוצרות: "האריחים האלה מגשימים רעיונות של בית, זיכרון ושייכות. הם שהיו בעבר אלמנט פונקציונלי של אדריכלות, צפים מחדש כעדות תרבותית, תזכורת לקצב עשייה איטי יותר, לעמידה ואכפתיות בניגוד לעולם המהיר והחד-פעמי שסביבנו." בתערוכה מוצגים אריחים שנוצרו במפעל שהקים בשנת 1922 יעקב גלוסקא, שעלה מתימן. כמו-כן מוצגות עבודותיהם של אומנים המתייסים לנושא בשפתם החומרית: קרמיקה, טקסטיל, ציור, פיסול, ומיצב ובעזרת חומרים מגוונים.

הם משתמשים בערבסקות גאומטריות, פיגמנטים מעודנים ודגמים פרחוניים, אך גם מעלים שילובים מקוריים ומעניינים הן מבחינת החומר והן מבחינת המרכיבים התמטיים. לדוגמה עבודות של חלק מהאומנים המציגים. שלושה ציורי שמן של פואד אגבאריה משנת 2023: "בין הוויה לדוגמה", "בין שורש לדוגמה", "בין הוויה לדוגמה". במקום אדמה מופיעים בציורים אריחים עם דגמים גאומטריים אוריינטליים. הצברים, עץ הזית ושורת עצי הזית נטועים בתוך אריחים ולא בתוך האדמה. בדרך זו הוא מביע את דעתו לגבי מצבם של הפלשתינים מבחינת מקום, שייכות וניכוס.

מאיה גולד ב"מרקש" שנוצרה בשנת 2022, מתייחסת בעקבות ביקור עם אימה במרוקו, ארץ הולדתה, הזיכרון של המקום נשאר אצלה כדימוי צבעוני. היא מתייחסת לצבע האריחים והצבעוניות הכללית המאפיינת את העיר. מראקש נקראת העיר האדומה בגלל הבנייה שם באדמה דחוסה שצבעה אדום. הבתים מכוסים בז'ליז-פסיפס מרוקאי בגוון ירוק. שאול כהן מגלה חוש הומור ושימוש בחומרים לא שגרתיים, בעבודותיו: "הכסף בבלטות", 2024. מגרת עץ, שעם מוקצף, נייר. 35 על 75 ס"מ ו"בלטה - קופת חיסכון", 2024 אם די אף והדפסת ליזזר, 20 על 20 ס"מ. הילית שפר מציגה סדרות של אריחים מצוירים הקשורים הן לביוגרפיה האישית שלה והן לתאריכים חשובים בהיסטוריה הקולקטיבית (1897- 2023). תחת הכותר "סיפורים על אריחים" 2025, היא יוצרת פרויקט מחקרי הבולט ברעיונותיו וצבעוניותו. יש שילוב כמו בסידור של אריחים, של דימוי חזותי, חלק אורנמנטלי והסבר מילולי על הסיגנון העיצובי אותו הוא מייצג. למשל החלק המייצג את שנת 1953, נעש בסגנון גרנג'.

יאנה סטופ מציגה עבודה מוזהבת תחת הכותרת "תשעה יסודות להחלמה", 110 על 92 ס"מ המורכבות מ-18 רצועות של קוביות חמרן חרוטות. כל קוביה מהדהדת דימוי של אריח גלוסקא. ביאנקה ספרייט ב "אוצרות נחשפים", 2025, מכסה באריח גלוסקא בנייר קרוע ידנית המצוייר חלקית בצבע אקרילי, ובדבק קונג'אק. 100 על 120 ס"מ. מגוון של חומרים, טכניקות ורעיונות המדגימים את עקבות הזמן - בין מלאכה,זיכרון ומקום.