היום, השבת והשבוע של פרשת "וישלח", נקרא הסיפור המקראי העוסק במפגש האחים היריבים, יעקב ועשו. מדובר בחששותיו של יעקב אבינו מפני המפגש הצפוי, ובמאבקו של יעקב מול המלאך, אשר לפי המסורת הוא מלאכו של עשו, שרו של עשו. הסיפור המקראי מתאר אומנם מאבק אישי/משפחתי בין שני אחים, אבל ברבות הימים המסורת היהודית ראתה בו גם סמל למאבק רב השנים בין ישראל לבין אומות העולם בכלל והנוצרים בפרט, המיוצגים על-ידי עשו ועל-ידי שרו/מלאכו. שרו/מלאכו נתפש ככוח רוחני שמייצג את העוינות ההיסטורית של עשו וצאצאיו כלפי ישראל. יעקב/ישראל ניצח בקרב, אם כי נפצע. המסורת היהודית תפשה את עשו כאדום, כאומה שמתנגדת לישראל, הן במובן ההיסטורי והן במובן הרוחני. בהמשך, אדום זוהתה כרומא, ואחר כך עם אירופה הנוצרית והעוינות רבת השנים שלה ליהדות ולישראל, מדינת היהודים. גם הפטרת השבוע, כל 21 הפסוקים של ספר עובדיה, קושרת את עשו עם אדום. בספר דניאל מדובר על ארבע ממלכות היסטוריות שפגעו/יפגעו קשות בישראל. המסורת המקובלת רואה ברומא את הממלכה הרביעית, ומרומא קצרה הדרך אל אירופה בכלל ואל הנצרות בכלל, ואל יחסן של אלה אל היהודים ואל ישראל, מדינת היהודים. מדובר בעימותים חוזרים ונשנים בין כוחות גדולים שמנסים לדכא או לשנות את הקבוצה הקטנה אשר חיה בקרבם. כך, עשו זוהה עם אדום, ואדום עם האימפריה הרומית. כך נוצר רצף מחשבתי שבו המאבק התנ"כי בין יעקב לבין עשו משקף, באופן סמלי, את היחסים המורכבים בין ישראל לאירופה לאורך הדורות. דוגמית קטנה לאיבה האירופית כלפי ישראל ניתנה ממש בימים אלה, כאשר מדינות אירופיות עוינות לישראל פרשו מתחרות האירו-ביזיון עקב שיתופה של ישראל באירוע. אירופה הצבועה, שיכולה לתרום ליישוב הסכסוך באזורנו באמצעות קליטת מאות אלפי עזתים בתחומה, רואה שוב ושוב את מדינת היהודים כשורש כל רע.