אירן, כדרכה, ניסתה לפני הכינוס למנוע כל החלטה נגדה ואיימה בתגובה. זו אכן לא איחרה לבוא: אירן הודיעה כי ההסכם שנחתם בקהיר ב-9 בספטמבר בין ערקצ'י לגרוסי מבוטל. הסכם זה נועד לאפשר את חידוש פעולות הפיקוח של הסוכנות, בשלב ראשון רק באלה שלא הותקפו במלחמה, ואירן התחייבה גם להגיש דוח מצב לגבי המתקנים שנפגעו והאורניום המועשר. ראש הארגון האירני לאנרגיה אטומית הבהיר, כי אירן מקדמת את תוכניותיה המדעיות והגרעיניות, למרות ניסיונות למנוע זאת ממנה. על אף ההחלטה שהתקבלה בפורום הנגידים ולמרות הסירוב האירני הנמשך לקיים ולו מו"מ עם סבא"א לגבי פיקוח עתידי, גרוסי מסר, כי בשלב הנוכחי הוא אינו ממליץ על הפניית הסוגיה למועצת הביטחון, לאימוץ החלטת גינוי. עמדתו זו משקפת את תקוותו, כי בחלוף הזמן ועל בסיס ההחלטה האירנית לא לפרוש מה-NPT, למרות קולות רבים באירן הקוראים לממשלה לנקוט צעד זה, יתאפשר להגיע להבנות על תחילת פיקוח באתרים שנפגעו. במקביל נמשך המבוי הסתום ביחסים בין טהרן לוושינגטון לגבי האפשרות לחדש את המו"מ על הסכם גרעין חדש. המו"מ ביניהן נעצר ערב המפגש השישי עקב התקיפה הישראלית ביוני 2025. מאז שני הצדדים חוזרים ומביעים עניין עקרוני בחידוש המו"מ, אולם לא מתקיים מהלך דיפלומטי מעשי בכיוון זה. זאת, נוכח הפער בין תנאי הפתיחה האמריקניים, שעיקרם דרישה לאי-העשרת אורניום באירן, לבין עמדת טהרן, המבהירה נחרצות, כי העשרה היא זכותה על-פי החוק הבינלאומי וכי אין בכוונתה לוותר עליה. הדרישה האמריקנית מתחזקת גם נוכח הפעלת סעיף ה"סנפבק", שחידש את סנקציות מועצת הביטחון על אירן ודורשות ממנה לא להעשיר, לא לבנות כורי מים כבדים ולהימנע מכל פעילות של הפרדת אורניום (שתי הדרישות האחרונות אינן רלוונטיות משום שאירן אינה עוסקת בכך).

סוגיית המו"מ עם ארה"ב כאמצעי להסרת הסנקציות מעל אירן ובעיקר כאמצעי להבטיח כי לא תותקף שנית, ממשיכה להוות סוגיית מחלוקת בזירה האירנית הביתית. כמו בסוגיות אחרות, גם בהקשר זה המחנות הפוליטיים מפוצלים וקוטביים בעמדותיהם. וושינגטון מבהירה, כי תחזור לשיחות רק אם אירן תתחייב לשלושת התנאים: הפסקת העשרה, הפסקת חימוש שלוחיה במזרח התיכון והטלת הגבלות על תוכנית הטילים. גורמים אירניים, בעיקר המזוהים עם המחנה השמרני (שנהנים למעשה מדומיננטיות כמעט מוחלטת בתהליך קבלת ההחלטות בטהרן), מבהירים, כי הגישה האמריקנית אינה מאפשרת מו"מ מאוזן והוגן, כדברי ערצ'קי, וכי מו"מ אינו אמור להוביל לציות לפקודות. סיכם את המצב עלי חמינאי, שהבהיר בראיון בטלוויזיה ב-27 בנובמבר, כי ממשל טראמפ "אינו ראוי" לקשר או לשיתוף פעולה עם טהרן, ודחה שמועות שאירן שלחה מסרים לוושינגטון כ"שקר טהור". גורמים שונים, בעיקר מבין מדינות המפרץ, מנסים לאתר אפשרות לגמישות, שתסלול דרך לחידוש המו"מ, אולם בשלב זה – בלי פריצת דרך. הנושא עלה שוב לכותרות ערב ביקור יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בוושינגטון (ב-18 בנובמבר), בעקבות מסר שקיבל מנשיא אירן, מסעוד פזשכיאן. בעוד משרד החוץ האירני מכחיש שהמסר עסק באפשרות לחידוש המו"מ, גורם במג'לס טען שאכן עסק בנושא. אסמאעיל כות'רי, חבר ועדת הביטחון הלאומי של אירן, הבהיר, כי אין לאירן צורך במתווכים ואם תחליט לנהל מו"מ - היא תעשה זאת בעצמה, ללא חשש. למרות הספק העולה מהתבטאויות אלה, נראה כי שאלת המתווך - בין שתהיה זו קטר, המקורבת לשליח סטיב ויטקוף ולנשיא דונלד טראמפ, או עומאן, שהייתה המתווכת במגעים שהתקיימו לפני המלחמה ביוני, או סעודיה - היא משנית לבעיה המרכזית של הפער בעמדות הצדדים. בינתיים נמשכת ההסלמה באיומים כלפי ישראל מצד בכירים צבאיים אירניים, במסגרת המאמץ המאורגן להרתיעה מתקיפה נוספת. לצד הדגשת הפגיעות הקשות שישראל ספגה במלחמה, בולט קו חוזר בדברי הבכירים, שלפיהם אירן מוכנה יותר וחמושה יותר. חלקם, דוגמת מפקד הצבא, רומזים, כי אירן עשויה לתקוף ראשונה אם תעריך שישראל עומדת לתקוף.

במסגרת העיסוק המרובה במלחמה שהייתה ובאפשרות לסבב לחימה נוסף, בולטים גם דבריו של חמינאי, שלפיהם המלחמה נועדה להחליש את המשטר ולעורר את הציבור האירני לצאת נגדו, ובכך לא הצליחה. אין ספק, שערעור יציבותו הוא החשש המרכזי של המשטר. חשש זה נובע בין היתר מהתבטאויות של גורמים ישראלים בתחילת במלחמה שרימזו לכך, ובנוסף מדאגה שישראל מתכננת תקיפה נוספת, שתתמקד בפגיעה בו. על-רקע זה ניכר מאמץ אירני מוגבר לייצר טילים בכמויות גדולות, תוך הדגשת הנזק שאלה גרמו לישראל, ונשמעים איומים כי בעימות הבא, אם יתחולל, ישגרו לישראל טילים רבים, מתקדמים ובעלי יכולת היזק גבוהה. כך נמצאת אירן במבוי סתום ללא מוצא נראה לעין, הן ביחסיה עם סבא"א והן ביחסיה עם ארה"ב. מצד אחד, ברור שבטהרן שוררת הבנה לפיה לא ניתן יהיה להישאר לאורך זמן בלי כל פיקוח על פעולותיה בהקשר הגרעין וכי כל צעד שהיא נוקטת, אף אם בשלב זה אין מדובר בהעשרת אורניום, מעורר ספקולציות בישראל ובמערב ועלול להיות מנוצל נגדה. מצד שני, נכונות לשיתוף פעולה עם סבא"א היא קלף מרכזי בכל מו"מ שבמסגרתו תרצה אירן לקבל מארה"ב הבטחה שישראל לא תתקוף אותה. עד עצם היום הזה מאשימה טהרן את סבא"א בכך, שהדוח שפרסמה הסוכנות ערב המלחמה היה טריגר מרכזי לתקיפתה.

קלף נוסף שמחזיקה טהרן הוא הישארותה באמנת ה-NPT. בקלף זה לא נעשה עד כה שימוש, אולם איומים לפרוש מהאמנה עדיין נשמעים. הדילמה האירנית בהקשר זה היא סבוכה. זאת, משום שהישארות באמנה מחייבת שיתוף פעולה עם הפיקוח, ובינתיים המג'לס העביר חוק המונע שיתוף פעולה זה – מה גם שבפועל לא מתקיים כל פיקוח. גרוסי הבהיר, כי הסוכנות מאבדת יכולת לוודא את תמונת המצב, ולכן לא תוכל להצהיר על תוכנית הגרעין האירנית כמיועדת לצורכי שלום, וכי אין הסטות של חומר מועשר לאתרים לא ידועים. עם זאת, פרישה אירנית מה-NPT כמוה כהודאה בכוונה אפשרית להתקדם לייצור נשק גרעיני על בסיס החומר המועשר שנותר ברשותה - מהלך שיסכן את אירן בתקיפה צבאית. מצב דברים זה הוא בלתי אפשרי לאורך זמן וטהרן תידרש בשבועות ולכל היותר בחודשים הקרובים לקבל החלטות, לכל המאוחר עד כנס הנגידים הבא של סבא"א שיתקיים ברבעון הראשון של 2026. מבחינת טראמפ, הערוץ המדיני היה ונותר זה המועדף ולא נראה שהוא שוקל מהלכים צבאיים - בוודאי משום שבראייתו, תוכנית הגרעין נהרסה. מבחינת השותפות האירופיות וגם מבחינת מדינות המפרץ, האינטרס שבחידוש המו"מ אך גבר והן מחפשות פשרות שיאפשרו זאת. טהרן מצידה ממשיכה למשוך זמן, בתקווה לתנאים טובים יותר עבורה. יש להניח, שרק מהלך חדש של אחד הצדדים, למשל הודעת אירן על אודות פרישה מה-NPT או לחלופין הצעת החלטה לכנס הנגידים הבא להעביר את הנושא לטיפול מועצת הביטחון, עשוי לאפשר את חידוש הדיונים.