דנה ציינה שלאחר האווירה המעיקה שעלתה מהתערוכות של עדות מקומית בשנתיים הקודמות, "התערוכה השנה היא יותר אופטימית, יש יותר צבעוניות, ופחות צילומים בשחור לבן". ראוי לציין שהאוצר השנה השתתף בעבר בתערוכות כצלם ואף זכה בפרס ראשון בשנת 2011. כאדם שמכיר את התחום מהשטח ציין את הלחץ ולעיתים אף הסכנה שהצלמים נמצאים בה ואת ההחלטות המהירות שצריכות להיעשות. דבריו בקומוניקט תחת הכותר: "בין צילום עיתונאי לזיכרון תרבותי", מחדדים את התפקיד החשוב של צלמי השטח שממזגים את התיעוד גרידא בתנאים קשים ובשעות מחייבות ובמקביל יוצרים אומנות חזותית מלאת רגש, המגלה את הראייה האישית שלהם. איליה יפימוביץ מציין כי "הבחירות האסתטיות ברגע המכריע - זווית הצילום, הצבע והניגודים - הן חלק מהותי ביצירת תמונה מורכבת, שמבטאת את הניסיון כצלמי שטח, רגישות אישית ואחריות חברתית.... מעבר לתמונה העכשווית, המפוצלת והשברירית, שזור תיעוד השנה הנוכחית בתמונות העבר ומשקף את העתיד".

לאחר קבלת הפנים ודברי פתיחה נערך סיור בהובלתם של דנה ואיליה. בתערוכה מציגים 64 צלמים שעבודותיהם נבחרו מתוך אלפי עבודות בתהליך רב שלבי. הצילומים מחולקים לפי קטגוריות הכוללות: חדשות, דת ואמונה, חברה וקהילה, אורבניזם ותרבות, ספורט וטבע וסביבה. הם מגלים לעיננו את המורכבות והמיוחדות של החיים בארץ. לא נפקד מקומם של צילומי הרס, חורבן, קבורה גם בארץ וגם בעזה, לצידם של תיאורי ספורט, פעולות פנאי, שמחה, התרגשות והתלהבות בזמן החזרת השבויים. יש כמה סרטי וידאו שניתן לצפות בהם בעמידה. פרסים ובחירות נוספים נעשו על-ידי גורמים אחרים. ליד סרט המורכב מלקט של צלמים, שתיעדו רגעים בעזה עצמה, ניתן לשבת ולהשתהות.

השנה הוכתרה תמונתו של איתי קורן מעיתון הארץ כתמונת השנה ע"ש רועי עידן. הפרס ניתן לו על-ידי ארגון העיתונאים והעיתונאיות עבור הצילום " כיפל חארס, הגדה המערבית", שצולם ב-24 באפריל 2025 . בצילום נראות צלליות של חרדים וחיילים בכפר הפלשתיני כיפל חארס. אחת לכמה חודשים מתקיימת בכפר הילולה, שבמהלכה פוקדים אלפי מתפללים מבנה שמזוהה על-פי המסורת כקברו של יהושע בן נון. בזמן ההילולה מסתובבים המתפללים בכפר כשהם מאובטחים במאות חיילים ושוטרי מג"ב והתושבים נמצאים בהסגר בבתיהם. פרס ראשון של חברה וקהילה ניתן לאיתי רון על צילום מה-20.5.25 של הלוויה של דויד ליבי, שנרצח מפיצוץ ברצועת עזה והובא לקבורה בהתנחלות "מלאכי השלום שקיבלה הכרה רשמית פחות מ-24 שעות לאחר מכן.

עבודתו של אורן בן הקום מישראל היום, נבחרה על-ידי אוצרי ניוז. בעבודה שצולמה ב-29 למאי 2025, מוצגת לוויה של התינוק רביד חיים בן ה-15 יום, שנמסר אחרי שאמו צאלה גז, נרצחה ליד התיישבות ברוכים. בולטת דמותה של אחת מלוחמות המחאה שהפכה לסמל, עינב צנגאוקר, שפניה, כשהיא עוטה כובע אבלים, מתנוססות בצילום שצולם על-ידי שיר טורם, מרויטרס. תערוכה מקיפה המציגה צילומים ייחודיים של הרס ובניה, צילומים מרהיבים בקטגרית הטבע והפנאי, ואת החזרה לנורמליזציה. מוז"א, רחוב חיים לבנון 2 רמת אביב, בין ה-12.12.25 וה-30.1.26. בימים ב', ה' 16-10, בימים ג', ה' ושבת, 21-10, ביום ו' 14-10.