עוד כשבוע ימריא בנימין נתניהו, ראש הממשלה המואשם בפלילים, לארה"ב כדי לפגוש שוב את הנשיא דונלד טראמפ. בסמוך לביקור זה תיחתם עסקת גז ענקית בהיקף של 35 מיליארד דולר, עד שנת 2040. העסקה הייתה אמורה להיחתם כבר בקיץ, אך אז הודיע נתניהו בדרמטיות ובפאתוס כי אין אפשרות לחתום עליה בשל "ההפרות המצריות של הסכמי קמפ דייוויד". השופרות בישראל קפצו מייד על המציאה, ומצעד ההאשמות וההתרעות מפני "הסכנה המצרית" יצא לדרך, תוך הקרנת סרטוני תדמית ישנים של הצבא המצרי וקטעים ערוכים מנאומיו של עבד אל-פתאח א-סיסי. מאז לא חזרו נתניהו והשרים ישראל כ"ץ ואלי כהן לנושא, ולאחרונה אף יצא האחרון בהצהרה שלפיה העסקה נדחתה מסיבה אחרת - מחירי הגז הגבוהים של השוק הישראלי. לפני כשבועיים רמזו מקורות מצריים כי הם לא ימתינו זמן רב, וכי גם לדוחה יש גז. בעוד שבישראל רואים במשחקים פוליטיים תחליף למדיניות, במצרים ראו נגד עיניהם משבר פנימי עצום בתחום האנרגיה. עבור א-סיסי גז אינו צחוק. האם פירוש הדבר ש"הסכנה המצרית" חלפה? שמצרים אינה מתכוננת למלחמת השמדה נגד מדינת ישראל? האם מישהו - רה"מ או שר הביטחון - ייתן דין וחשבון על מסכת ההפחדות? מדובר, כמובן, בשאלה רטורית. ההסכם עם מצרים ייחתם במועד שנוח לנתניהו, סמוך לביקורו בבית הלבן, בתקווה להביא לשם גם את א-סיסי. בעבר לא הייתה לנשיא מצרים בעיה להיפגש עם ראש ממשלת ישראל. הפגישה האחרונה התקיימה ב-2018, בשולי עצרת האו"ם. אלא שכל זה היה לפני שקמה ממשלת הסיקריקים, שהובילה מדיניות אנטי-מצרית מובהקת. א-סיסי הסכים להיפגש עם נתניהו ביום החתימה על עסקת השלום של טראמפ, אך אז נתניהו סירב ובחר בבייס שלו. הפסגה עם א-סיסי במיאמי, אם אכן תצא לפועל, תהיה ריקה מתוכן, וגם במצרים יודעים זאת היטב. השאלה היא עד כמה טראמפ ילחץ על ההנהגה המצרית ועד כמה הוא מעוניין באירוע הזה, שמצטלם היטב אך אינו משנה דבר בפוליטיקה הפנימית בארה"ב, ואינו משפיע על שיעורי התמיכה הנמוכים בו. על כך, וגם על ארודאן שהחליט להחזיר את מערכות ההגנה הרוסיות לפוטין על-מנת לחזור לתוכנית לקבלת F-35, על "הניצחון המוחלט על דאעש" שלעולם לא קרה וגם על מוכר ירקות תוניסאי שהצית את עצמו את כל מזרח התיכון לפני 15 שנים ועוד כתבתי בטור שלי בזמן ישראל.