הקומפוזיציה הקולוריסטית המהדהדת בחוזקה, נובעת מהשימוש בצבעים משלימים. אין פרספקטיבה מדעית וכל האלמטים המרכיבים את הציור מופיעים על גבי אותו משטח בצורה מינימליסטית וסכמטית. החלוקה מעבירה תחושה של סדר, שלווה וצבעוניות והנושאים בשמות חלק מהיצירות מעניקים תחושה של התרחשות בפרק זמן שאינו קיים או מוגדר במציאות הריאלית, מעין הווה מתמשך. האוצרת הדס גלזר כותבת: "שמבון נוגעת בשאלות נוכחות וזמן. נשים בחללים ביתיים, נופי אגמים וגבעות המהדהדים את עולמן הפנימי השקט. חלון לחלומות צלולים או למצב שבין ערות לשינה". הכל מתרחש באישון לילה, בשעת דמדומים מנטלית בה הכל אפשרי וחוקי המציאות והזמן הרגילים לא חלים עליה.

כמו אצל הסוריאליסטים או השימוש ב"זרם התודעה", יש הזדהות בין מצבים שונים כמו בציור "השמש הוא פרי המבשיל לאיטו", בו יש אנלוגיה בין השמש לבין תהליך הבשלה של פרי. הנשים הן הגיבורות הראשיות והיחידות כשההתיייחסות היא לאישה בכלל, כשמתוויה החיצוניים הסכמטיים בנויים על-פי תווי פניה ושערה של לילית שמבון. הציפור המופיעה בחלק המהעבודות מייצגת גם את הקשר בין העולמות וגם מתייחסת לשמה "לילית". האומנית לא מציירת על כן ציור, אלא מניחה את הבד אופקית על משטח העבודה. רק בסופו של תהליך היא מתבוננת על הציור המוגמר ורואה את הקומפוזיציה שנוצרה על ידה. השמות של העבודות שצוירו השנה בצבעי שמן מנסות לשתף אותנו ברעיונותיה. לדוגמה הכותרות "הירח הוא תמיד אישה", "השמש זורחת אפילו בלילה", "השמש היא פרי המבשיל לאיטו". בציור זה רואים שתי נשים סכמטיות, הישובות משני צידי שולחן ומתבוננות על צלחת וקערה עם פירות. יש להן זמן והן מחכות לראות את תהליך הבשלת הפירות. שוב הדגמה של פרק זמן ממושך שלא יכול להתרחש במציאות הרגילה.

הקשר בין חוץ ופנים המופיע ברוב הציורים, נראה גם כאן. מבחוץ משתקף רקע של גבעות מוריקות בכמה גוונים של ירוק ורמזים סכמטיים לעצים מחודדי צמרת, כנראה עצי ברוש. בציור "האור הוא הכל", נצפית דמות מתבוננת על אגרטל עם פרחים, כשראשה נתמך בכפות ידיה. בצד שמאל מצויר וילון בגווני אדום-כתום חזקים המתכתבים עם הירוקים ומהווים צבע משלים המבליט אותם. ההיגד: האור הוא הכל, מתייחס לעובדה הפשוטה שבחושך לא רואים צבעים, ורק לאורו של הירח או השמש (או תאורה מלאכותית) מתרחש פלא הראייה.

בציוריה לא חשוב אם זה ירח או שמש, העיקר שרואים, מבחינים ונהנים. בניגוד לירח ולשמש, מקורות האור, מופיעה גם הגולגולת המסמלת את המוות, כמו בציורי "וניטס" מהמאות הקודמות, המטיפות ל"זכור את יום המוות". במשוואה בין מוות וחיים, אור וחושך, מנצחים האור, הצבע והחיים.