הסתבר שמאריקו, ילדה שבסיפור של אימה תוארה כבת של שכנה מוזרה שהאם אימצה, הייתה למעשה אחותה שהתאבדה. הסרט מהווה דרמה עדינה, מפתיעה וחודרת נפש המתרחשת בכמה לוקיישונס: יפן, ארה"ב ואנגליה. השחקנים הם: סוזו הירוסה, פומו ניקאידו, יו יושידה, וקמילה אייקו. הזיכרון תופש מקום מרכזי בעלילה ולא ברור מה התרחש בעבר ומה פרי דמיון או אי-דיוקים שנוצרו מאוחר יותר, כדי לחיות בשלום עם העבר. הסרט מעביר אותנו בין מקומות, ארצות ותקופות. העלילה עוברת מאנגליה בה הבת מבקרת את אימה. במהרה אנו חוזרים ליפן לנגסאקי החרבה אחרי נפילת פצצת האטום ומתוודעים לחיים שם עם סיום מלחמת העולם השנייה. האם שהייתה בהריון עם ניקי פוגשת, לפי דבריה, שכנה מוזרה שהתעתדה לנסוע לארה"ב עם בתה הקטנה ועם חברה החייל האמריקני. היא עצמה נשואה לבעל שמנסה להשאיר אותה "האישה הקטנה שבבית", ולא קשוב לשאיפותיה להתקדם. אביו של הבעל הוא איש משכיל שקשה לו להסתגל להתפתחויות ולקידמה שאחרי הממלחמה.

ההבדל בין העבר להווה, בין המסורת היפנית והחיים המודרניים, בעיקר בתחום החינוך, גורמת לעימות עם תלמידו לשעבר שהכניס שיטות חינוך מתקדמות. השימויים כוללים גם המחשות של מקומה של האישה במערכת המשפחתית. בסרט בולט הניגוד בין התרבות היפנית שמחנכת להדחיק רגשות לבין האיסטינקט והצורך האנושי הטבעי לבטאם. הדבר מוצג בעדינות יוצאת דופן בהתמקדות על תנועות הגוף והידיים בעיקר. יש סצנות בהם מתקרבת המצלמה הן לפנים שהבעתם לא משתנה, לבין תנועות הידיים והאצבעות המתהדקות בעצבנות. או מתרחקת לעבר הנופים שמביעים את מה שהדמויות אינן מסגירות. כדאי להדגיש שהסרט מהווה מסע חיפוש פנימיו ולא עלילה מהימנה המתרחשת בדיוק במציאות.