אלחנני היה איש חביב, איש רעים כריזמטי. הוא התיידד עם אנשי הישוב ועם מפקדי ההגנה. השמועות אומרות שהיה ידיד של דוד בן-גוריון. תחילה סייע לארגון "ההגנה" בעצות ובמידע, ומאוחר יותר בהעברת נשק וציוד צבאי שהוציא מהמחסנים הבריטיים והיוונים. במרוצת הזמן החלה הבולשת הבריטית לחשוד בקצין היווני שלו ידידים יהודים כה רבים והם החלו לעקוב ולהתחקות אחריו. אשת הקשר של אלחנני עם ארגון "ההגנה" הייתה קשרית "ההגנה" טובה לזנסקי, יהודייה תושבת כפר סבא בת למשפחה דתית שעלתה לארץ מפולנסק שבפולניה עיר הולדתו של דוד בן-גוריון. טובה נכבשה בקסמו של הקצין היווני. לימים יינשאו השניים זה לזו וטובה תהפוך לטובה אלחנני.

ב-1943 הודיעה טובה לאלחנני כי ל"הגנה" הגיע מידע כי הבולשת הבריטית והמשטרה הצבאית חשפה את מעשיו וכי עומדים לעצרו. היא הציעה לו להימלט והבטיחה את חסות ארגון "ההגנה". י ום לאחר מכן נוטש הקפטן היווני את המחנה ועורק מן הצבא היווני. פחות משעה לאחר שעזב הגיעו אנשי המשטרה הצבאית הבריטית לעצרו. הבריטים הוציאו צו תפיסה נגדו. גם היוונים חיפשהו וניסו לאתר את הקצין העריק.

ניקולוס ירד למחתרת, הוברח והוסתר בסיוע ובחסות "ההגנה" והחל לנדוד ברחבי הארץ בשמות בדויים ומשתנים. הוא מוצא מקלט זמני במושב בית יוסף בעמק בית שאן ומשמש שם מכונאי וטרקטוריסט. הוא לא נשאר במושב בית יוסף זמן רב. תושבי המושב שעבדו עמו לא הבינו את פשר היעלמותו הפתאומית. משם עובר ניקולוס לכפר חיטין. תקופת מה עבד כטרקטוריסט בישוב מגדל עד שמצא מקלט בכפר אז"ר ליד תל השומר תחת השם הבדוי נתן אלחנני. כל אותה עת ניסו הבריטים לאתרו ולעצרו והיו קרובים מאוד לעצרו. בעת הסתתרו ונדידתו ברחבי הארץ ליוותה אותו בנאמנות קשרית "ההגנה" טובה לזנסקי. האהבה פרחה, הם הפכו לזוג וכאמור לימים נישאו. ב-1946 יוצאים החילים היוונים מהארץ וניקולוס חש רווחה. הוא מצטרף רשמית לשורות "ההגנה", מקבל תעודת זיהוי חוקית ושמו שונה מניקולוס אוונגלטוס לנתן אלחנני.

בשלהי 1947 התמנה אלחנני למפקד ארגון "ההגנה" בכפר אז"ר ובאזור כפר אונו. הוא מקים יחידת לוחמים, מאמן אותה באימונים צבאיים ומתחיל לבצע עם יחידה זו ועם אנשי ההגנה פעולות נועזות. הידועה בהן היא הפריצה לסאלמה הערבית ופיצוץ מפקדת הכנופיות. לאחר מכן אלחנני ויחידתו היו מהראשונים שחדרו למחנה תל ליטווינסקי לאחר שהבריטים מסרו את המחנה לערבים. בהמשך הוא נשלח עם חייליו לשדה קרב בעמק איילון בואכה לטרון. בשלהי מלחמת השחרור עזב את צה"ל בדרגת קצונה. לאחר מלחמת העצמאות וכיבוש הכפרים הערביים חירייה סקיה וכפר ענה (כיום אזור צומת מסובים אור יהודה) הוא מתיישב יחד עם רעייתו היהודייה טובה בבית ערבי גדול נטוש בן שתי קומות מול חירייה, שהיה שייך לאפנדי ומתמנה ל"מוכתר" של מעברות חירייה סקייה שהיו באזור. אלחנני שיפץ את הבית והקים בחצר הבית משק עזר שכלל תרנגולות ועוד. אלחנני תרם ועזר להתיישבות באזור. הוא יעץ לאנשי מעברת חירייה, ליווה את התיישבותם וחש לעזרה בעת צרה. בזמן השיטפון שפקד בשנות ה-50 את מעברת חירייה שיכן בהתנדבות בביתו על חשבונו עשרות רבות של ילדי המעברה שהוצפה במים עד אשר שטח המעברה נוקז ממים. מספרים ששכנו וידידו של אלחנני, אברהם קריניצי ראש עיריית רמת גן ביקרו בביתו לעיתים קרובות. רבים מאנשי הישוב וחברי ארגון "ההגנה" הכירוהו והיו מבאי ביתו. האיש היה כאמור מה שמכונה איש רעים להתרועע, חביב ויוצר קשר טוב עם אנשים. בשנות ה-50 הגיע למעברת חירייה משפחת כהן, עולים מיוון, ובשל הרקע היווני של אלחנני הוא התחבר עם המשפחה ובהזמנתו משפחת כהן עברה מהמעברה להתגורר בביתו רחב הידיים שהיה ממוקם בסמוך למעברה. עם השנים נעזב הבית הגדול של אלחנני בכפר חירייה מיושביו. עבר גלגולים וכיום משמש אם איני טועה את משרדי ומחסני אגף שפ"ע של עיריית רמת גן או אגף ומחלקה אחרת של עיריית רמת גן.

נתן וטובה אלחנני לא נשארו תקופה ארוכה בבית הערבי הנטוש בכפר חירייה. הקשיים הכלכליים גברו. בארץ הייתה בשנים אלה כידוע תקופת צנע. ב-1953 עבר נתן אלחנני עם רעייתו טובה להתגורר בבית ערבי נטוש בטנטורה (מושב דור) שרבים ממתיישביו היו עולים יוצאי יוון. גם כאן הפך נתן אלחנני לדמות אגדית בולטת. מעיון בארכיונים היסטוריים אני למד כי רעייתו טובה אלחנני כיהנה בתפקיד יו"ר ועד תושבי טנטורה דור. נתן אלחנני הביא לארץ את בתו הבוגרת ואת בנו מנישואיו הקודמים ומספרים כי גם הבן התאהב בארץ. לילה לילה היה יוצא אלחנני ללב ים לדייג בספינת הדייג שלו בחוף טנטורה ובחופי האזור. לעיתים קרובות נילווה אליו בנו. נתן אלחנני הגיע לארץ כשאינו יודע עברית כלל. במהלך שהותו בארץ למד את השפה העברית והעברית שבפיו הייתה רהוטה ועשירה אם כי המבטא היווני נשאר. לאורך שנות שהותו בארץ צבר מאות ידידים, מכרים ומעריצים רבים מכל רחבי הארץ. ידידיו הרבים ובניהם קציני צה"ל בכירים ואישי ציבור ידועים היו באים לבלות אצלו בבית בטנטורה בחופשת סוף שבוע.

כשנתיים-שלוש שהה בטנטורה במושב דור. ב-1955 עזב אלחנני את טנטורה ועבר לעכו שם שכר לו דירה קטנה בעיר העתיקה וניסה לשרוד בענף הדייג. בתחילת שנות ה-60 ניסה לפתוח או פתח בעכו מועדון ספורט ימי. טובה אלחנני נפטרה ב-2008 בגיל 88. עקבותיו של נתן אלחנני נעלמו ויתכן שחזר ליוון. סיפור פרשת אלחנני ופעילותו בהגנה ומגוריו בארץ לאחר קום המדינה מתבסס על עדויות אנשי "הגנה" ועל עדויות מכריו של האיש ועל ארכיוני עיתונות היסטורית ישנים משנותיה הראשונים של המדינה. קצין צבא יווני נוצרי המגיע בעיצומה של מלחמת העולם השנייה לארץ, מתחבר לאנשי "ההגנה" ואף לוחם בשורות ההגנה הוא דבר לא שגרתי ומעורר באופן טבעי שאלות לגבי מניעיו של אלחנני לסייע לאנשי ההגנה ואף להילחם בשורותיה. מן הסתם בארכיון ההגנה נמצאים מסמכים מפורטים יותר בעניינו. התחושה היא כי בסיפור זה רב הנסתר והנעלם על פני הגלוי. לא ברור לאן נעלם בשנות ה-60 ומה עלה בגורלו.