שלוש מילים על ׳הראיון׳ של מואב ורדי עם אביגדור ליברמן: א. זה חיבוק, לא ראיון. אפילו כשיש הזדמנות לשאול שאלה קשה ("ונניח שקיבלתם 58 ולא 63. אז מה?") ורדי מדלג. ׳תמיד קטונת??׳ זו לא עיתונות נושכת. ב. ליברמן נכנס ביאיר גולן ("מקשקש"). וזה מצחיק אותי כי אני די בטוח שזה האיש שהבטיח שלהניה יש 48 שעות ושיפציץ את סכר אסואן. אבל חמור מזה, ורדי הוא עיתונאי. הוא לא אמור לשאול שאלות כמו "יאיר גולן אמר, אממ, שהוא לא רוצה לחיות במדינה שבה חיילים הורגים פלשתינים כתחביב, או משהו כזה"? זה לא מה שגולן אמר. בקושי דומה. לפחות תנסה, רבאק. ג. כי אפשר כמעט להריח את הבוז והלגלגנות בקולו של ורדי כשהוא אומר לליברמן "איזנקוט, לפיד, גולן... חבורה של שמאלנים". טוב שלא אמר ׳סמולנים בוגדים׳ וזהו. ובכנות, לא איכפת לי אם זה ׳בקטע ציני׳ כדי לחלץ תגובה או כי ככה ורדי חושב. זה ירוד ועלוב ככה או ככה. שנים של דה-לגיטימציה עבדו.