לקונסוליה הפולנית בלוס אנג׳לס אין כל כך הרבה קליינטים כמו לקונסוליה הישראלית, המשרתת עשרות או מאות אלפי ישראלים ויהודים, ובכל זאת, כשמגיעים לשם, חדר ההמתנה (מרווח, מקושט ונעים לשהות בו) מלא באנשים. לפי גוגל בינה-מלאכותית, יש בעיר רבתי לפחות 56 אלף אנשים ממוצא פולני. אין קבלת קהל ללא תור, ואת התור יש לקבוע באתר הקונסוליה (שהוא חלק מאתר ממשלתי פולני). יש גם גרסה באנגלית, ומי שמתקשה למצוא את מה שצריך למצוא באתר, הרי שסגל הקונסוליה זמין בטלפון ובאימייל, ואף ישמח להנחות את הקליינט המתקשה עד שתושג התוצאה המתבקשת - תור! אימייל נענה עוד באותו יום, או לכל המאוחר ביום המחרת ושיחות טלפון נענות אומנם לא בצלצול הראשון, אך מישהו חי ונושם עונה לטלפון ונמצא שם בכדי לעזור. חידוש דרכון דורש תמונת פספורט, סכום לא מבוטל (129 דולר אם אתה בא לקחת את הדרכון החדש אחרי שמונה שבועות בדיוק) וטביעת אצבעות שנעשת במקום. ומה קורה כשיש כבר תור, לעוד שבועות מספר, ואתה שואל את עובדי המחלקה הקונסולארית אם במקרה אפשר להגיע ביום מוקדם יותר? האם הייתם מאמינים שיש רשימת המתנה? או אולי הייתם מתארים לעצמכם מישהו מהמחלקה הקונסולארית מתקשר בחזרה, יוזם ומוציא לפועל, ומוודא שהכל לשביעות רצונך המלאה? הייתי מעוניין מאוד אם מי מהקוראים הקבועים של טור זה היה כותב לי על נסיונם הם בקונסוליה שלנו, זו הישראלית, גם היא על שדרות ווילשייר שבברנטווד. המחלקה הקונסולארית היא הגדולה ביותר בקונסוליה מבחינת העסקת עובדים, ועבור כל עשרות או מאות אלפי הישראלים היא "הפנים של ישראל." במשרד הפנים בארץ בעשור האחרון חלו שיפורים אדירים, והכל במגמת שירות והסבר פניך ללקוח. התיעלות, אוזן קשבת, צמצום הטרטור, מחשבה מחוץ לקיבעון אופיני ונסיון לעזור. יצא לי כבר לכתוב על כמה נסיונות אישיים במשרדי הפנים בארץ, וכל פעם יצאתי שבע רצון ביותר. לא שזה תענוג כל כך גדול שהייתי ממליץ לכלול ביקור במשרד הפנים בנסיעתכם הבאה ארצה, אך הגיהנום של פעם, חוסר האכפתיות, הלכלוך שגובל בזוהמה, הטרטור, חוסר שביעות הרצון המוחלטת ואי האיכפתיות של העובדים וכו׳ שאפינו את פני המשרד בעבר השתנו, ועובדיו משתדלים לשפר ולהשתפר. על מרבד קסמים נעבור מהנעשה בארץ כאן לקונסוליה אשר על שדרות ווילשייר בברנטווד. לא אלאה אתכם בסיפורי העבר, רבים מזכירים את אותו גיהנום של משרד הפנים בארץ בעבר. אך דווקא אדגיש תקופה אחת כאן בלוס אנג׳לס, כשקוראים היו פונים לעיתון ולבעלי הטורים הקבועים (יש בינינו הרגשת משפחה, שייכות, אחדות) בבקשה לעזרה: מלשון "אתה מכיר את הקונסול/ית, אולי תוכל לפנות אליהם עבורי?" לאותן פניות הייתי עונה בשמחה רבה: ניסיתם להתקשר למחלקה הקונסולארית? ומדרבן לעשות זאת מיד, ואפילו נותן את מספר הנייד של הקונסול הקונסולארי. מסתבר שהמחלקה חרתה על דגלה באותו זמן שירות לציבור. לא רק שהם היו מתקשרים חזרה, אם לא היית בנמצא, הם היו ממשיכים לעקוב עד שתפשו אותך ועזרו לך ככל יכולתם. לא היית צריך להיות עשיר או מקושר, לא היית זקוק למאכערים או פרוטקציות. המחלקה והצוות כולו הם שם בשבילך ולשירותך. (כן, אני מודע לכך שרבים בשלב זה פשוט יחשבו שאיבדתי את אחיזתי על המציאות, אך כך באמת היה.) אני מניח שהיה מעקב אחרי כל פנייה מהציבור עם ציוני דרך עד להשלמת המשימה ושביעות רצונו המוחלט של הלקוח. אנשים היו המומים - מסן דייגו בדרום וצפונה, כמו גם מחוץ לקליפורניה. עובדי המחלקה צריכים לזכור שהם כאן בכדי לשרת את הציבור, וזה קורה כשהציבור זקוק לכך: אישור חיים, הנפקת דרכון, הארכת דרכון, יפוי כוח, עזבונות, אישורים שונים, אפילו סידורי הטסת גופה. להגיע לקונסוליה ממש לא פשוט. הנסיעה, החניה היקרה, סידורי הביטחון הלא נעימים. איסורים שונים (טלפון לדוגמא). כל בזבוז הזמן, ועוד. לכן התכלית צריכה להיות היעד, וכל עזרה להשיגה במלואה, בפעם אחת, נדרשת מעצם קיום המחלקה הקונסולארית. כשעושים זאת בחיוך, כשמתאמצים לעזור, כשעושים הכל ואז עוד קצת, יצאתם נשכרים: ייצגתם בכבוד את מדינת ישראל כמו גם מילאתם את יעודכם והשארתם טעם טוב לציבור הלקוחות. מעניין אם כך בימינו בקונסוליה הישראלית. הנה, בקונסוליה הפולנית יש על מה לכתוב הביתה. תמיד טוב לראות דוגמאות כאלו ולשאוף להיות אפילו עוד יותר בסדר! הפולנים יכולים, ודאי שאנחנו יכולים לעשות עוד יותר!