לגורם שלטון כמו כל גורם מנהלי אסור לפעול ללא הסמכה מפורשת, לכן החוק הישראלי מציין בנושאים רבים את המילה "רשאי" או מילים דומות בקשר לסמכויות הממשלה ושאר גופי השלטון. למשל בנושא ועדת חקירה ממלכתית כותב החוק "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה", רשאית ולא חייבת. בהלכת דרעי פנחסי שנקבעה לפני למעלה מ-30 שנה נאמר מפיו של הנשיא באותה עת מאיר שמגר "יש נסיבות שבהן הופכת הפעלת סמכות שבשיקול-דעת להפעלה שבחובה. אי-הפעלתה של הסמכות בנסיבות מעין אלה יכולה להיחשב כבלתי סבירה באופן היורד לשורשו של עניין". בית המשפט קבע אז שהרשות הניתנת לשרים לבצע פעולה זו או אחרת, תהפוך לחובתם כאשר יחליט כך בית המשפט. בפועל עיקר אז בית המשפט את סמכות הממשלה לקבל החלטות שעולות בקנה אחד עם החוק, כי מה שחשוב הוא פחות החוק ויותר הסבירות כפי שסוברים השופטים. על-פי הלכה הנ"ל מבקשת היועצת המשפטית לממשלה, ללא הסמכה מפורשת בחוק לפטר שר בממשלה. על-פי ההלכה הנ"ל היא סבורה שהממשלה חייבת להקים ועדת חקירה ממלכתית, בעוד היא נתלית על קרנות המזבח הפרוצדורליים (המעוגנים בהחלטת ממשלה), כאשר הממשלה שמינתה אותה מבקשת לפטרה. אהרן ברק ירש את מאיר שמגר. תורת הסבירות קנתה לה יותר ויותר מקום בהחלטות בית המשפט, את אהרן ברק החליפו שופטים כדמותו, רבים מהם הרבה פחות בולטים ממנו והמצב אך הלך הידרדר. סמכות הרשות המבצעת והמחוקקת צומצמה אט אט ובית המשפט לקח את מושכות המדינה לידיים. בית המשפט בולע מזה למעלה מ-30 שנה את סמכויות השלטון, ולאחרונה אף התיר לעצמו לבטל חוק יסוד. בית המשפט בולע סמכויות אך אחריותו אפס, הוא היחידי שמבקר את החלטותיו. הממשלה והכנסת ניסו פתרון שכשל, שינויי חקיקה (רפורמה) אשר יצמצמו את סמכויות בית המשפט. הפתרון כשל משתי סיבות עיקריות: האחת הייתה המהירות והיהירות של גורמי הממשלה, והשנייה הייתה והינה העדר בסיס דמוקרטי איתן במדינה, השתלטות מיעוט אליטיסטי וקולני על מוקד קבלת ההחלטות באמצעות מחאות שחרגו מכל פרופורציה, והסתה לסרבנות וסרבנות נרחבת להתנדבות למילואים. ואז, אהרן ברק, אבי אבות השיטה יוצא לרחוב ואומר, אובדת לנו הדמוקרטיה. הוא לא מאשים את עצמו ועם זאת הוא מבין, ממש כמו הצד השני, שהמצב לא יכול להמשך, וחובה למצוא דרך אלטרנטיבית. והדרך האלטרנטיבית היא הקמת צוות משא-ומתן על-ידי מערכת המשפט. אהרן ברק או כל אדם יכול לעמוד בראשו, במטרה לעשות סדר בחלוקת הסמכויות, בית המשפט יוותר קצת, הממשלה תוותר קצת, הכנסת תוותר קצת, הסיכומים יעוגנו בהסכמה בחוק ויבוא שלום על ישראל. בית המשפט לא יכול ליטול את הסמכויות לידיו וכאשר מגיע המועד לקבל אחריות, הוא רוחץ בניקיון כפיו ואומר "בית המשפט מדבר אך ורק באמצעות פסקי דין", מערכת המשפט איננה רק אולמות הדיון, מערכת המשפט היא גם רשות שלטונית, רשות שלטנית הקובעת ללא גבולות הרבה יותר ממה שהחוק מסמיך אותה לקבוע. הפתרון יגיע אך ורק באמצעות שיח בין מערכות השלטון. יוזמה של נשיא בית המשפט העליון למינוי גוף מטעם מערכת המשפט אשר יקיים את השיח הזה עם הממשלה והכנסת, תעביר את הכדור לצד השני ואני משוכנע שתוביל לדו שיח פורה ליישוב ההדורים. כל רגע בו מערכת המשפט לא מעמידה פומבית צוות לשיח פורה וחשאי מול הממשלה והכנסת הוא רגע מאוחר מידי. לאחר יוזמה כזו, סירוב של הממשלה/כנסת להיכנס להליך מחייב של הסכמות, תקרב את קיצה של הממשלה ותקטין את סיכויי בחירתה בבחירות הבאות.