קבוצת נרקומנים אחוזת פליאה כאשר מדי כמה שנים - בקצב הולך וגובר, נופל אחד מחבריה עקב הסנפת יתר. אך כידוע, מכורים מושקעים לא נגמלים. הם מתגברים על התדהמה (הרגעית) בעזרת ועדת חקירה מתאימה. פנימית או חיצונית. החֶברֶה מהצלחת. מין מח"ש-משופר. הוועדה, בראשות גדולי ברוני הסמים, ובהשתתפות שפוטים למאמץ המבוג"ץ לליגליזציה של הסם, מוצאת ליקויים אדירים בתהליכי ההסנפה: הטיפ לסוחר מעבר לגדר ממש מעליב. גולגולותיהם של אלה שמתריעים מפני הסם פוצחו רק ברגישות. לא השקיעו במזרקים קרמיים. לא בנו בתי חולים מתחת למרבצי החגיגה. ובכלל, יש סם חדש. מהפכני. משהו שאי אפשר להגיד עליו "כבר ניסינו הכל". 100 ספינולוגים, וזה עובד; עוברים את הנפילה וממשיכים "קדימה".
ברור שזו קריאת המפה של חבורת הסמול השלטת, ומכאן הזריזות הבלתי נתפסת של עמיר פרץ במינוי הוועדה. רק שהמציאות היום בארץ ישראל - יומיים לאחר הפסקת האש, תהיה קשה גם על ועדת סמול זו. כי כל מה שהביאה המלחמה הנוכחית, הכל קשה: החורבן, הפגיעה הקיומית, הדמים, והדם שזועק מן האדמה. אובדן ההרתעה והרוח הגבית: לסוריה, ובהמשך למצרים, לירדן ולעולם האיסלאמיסטי כולו.
כל הרע הנראה והרע שבקנה. הכל קשה. והמאבק על "החקירה" - בעיצומו. מאבק על גילוי החומר המסמם. האם באמת ייחשף החומר שהרדים וסימם - וברוני הסימום יוקאו, או שוועדה של ה'חֶברֶה מהצלחת' תצליח לגנוב את הדיון ואת הדעת גם הפעם. האם 'ועדת החקירה' - האפשרות הישראלית לחשבון נפש (כי חרקירי לא נהוג במחוזותינו), תפרסם את השורש, או שתמרח ותכסה ותעמיק את השבר.
כי הניסיון עם ועדות חקירה לא מרנין: הן נגנבו, ועברו הסבה למראית-עין-של-גילוי-אמת. כך צומצמה ועדת אגרנט לטפל רק בדרג הצבאי. כך השאירה ועדת חקר רצח רבין חור שחור ענק שמסרב להתכנס. כך הונאת חקר הפקרת מדחת יוסף (ועדת יא-יא). כך ועדת אור. לכן ברור שהספקנות האם הפעם זה יהיה אמיתי, היא עם קבלות. לכן ברורה החשדנות האם הפעם יעלה שורש הענין - 'הקונספציה' - על השולחן, או שתשומת הלב תוסט שוב - באמנות ספינולוגית - למחדלים טכניים.
אלו, כידוע, קיימים בשפע, וברור שהם צריכים תיקון בלתי תלוי. כאלה הם מחדל מיגון הטנק, מחדל החסר במרעומים-חודרי-ביצורים ומחדל ה'נאוטילוס'. מחדלי מודיעין השדה ושערורית "ניהול הקרב" ע"י פארודיה של שרים. מחדלי ציוד המילואים ומחדלי הכנת הכוחות ללחימה. מחדלי הפקודות הסותרות והבלגן ההורג (ממש!). כל אלו אמיתיים, אך זה לא הכול. הפתרון הקל הוא לחפש רק מתחת לפנס. גם אם הוועדה תוציא את חבורת עומרי והסמול - החל מאולמרט ופרץ, עבור בוויסגלאס ועד לאחרון 'יועצי התקשורת', רק עם שחת אישי, אבל 'הקונספציה' תתחמק, גם אז זה הונאה קטלנית. וכמובן שגרוע מכך יהיה אם יסכלו פסיאודו-עוולות, כמו "מחדל" המקלטים במגזר הערבי, את הדיון הרציני.
אך בקליפת אגוז, שאלת השאלות היא: האם ואיך הולידה 'קונספציית' העוועים של האליטה הישראלית את המחדל הצבאי במלחמה הנוכחית, והאם יש אפשרות לבחון זאת.
אוּוּפּּפּס, מוקש ראשון: הכינוי "מלחמה נוכחית". מה השם הקולע לה? ובכן, ספינולוגי החצר כבר הציפו את האוויר בכינוי החיבה המעצב שבחרו: "לבנון-2". כאילו רק התוצאה קיימת. כאילו שוב הופתענו. כאילו זה מקרה לא נעים בְּמקום מועד לבעיות. כאילו זה אסון טבע בלתי נשלט - כמו שהסבירה שרת החוץ, גב' לבני: ש"אין צבא בעולם שיכול לנצח את חיזבאללה...".
כי את הסיבה צריך הרי לקבור כשהיא עוד קטנה! אכן, לקח 1מ"מלחמת אוסלו" הופנם היטב ע"י מקצועני הספין. שֵם המלחמה ההיא (שעוד לא ממש נסתיימה) לוטש באמנות ל"אינתיפאדה 2'. גם האלטרנטיבה - "אינתיפאדת אל-אקצה", מקדמת את הקונספציה שבנתה את המלחמה. וברור שמקצועני הסימום - החֶברֶה מהצלחת - כבר התגייסו להטמיע את "מלחמת לבנון-2" - לשַמֵּר את הקונספציה. האם השם המתאים לא צריך לנבוע מהסיבה? האם זו לא "מלחמת ההינתקות" (לדורותיה).
מוקש שני: נניח שפרקנו את מוקש שֵם-המלחמה, מה 'הקונספציה' הפעם? הרי במקור, ביום הכיפורים ההוא - תשל"ד, 'הקונספציה' היתה ראיית עולם מודיעינית-צבאית. "הם לא יעיזו להתקיף", ואם יתקיפו, זה לא יהיה רציני. כשל 'דע את האויב' שהוליד מחדל צבאי. כי אם אין סכנה, לא צריך להתאמץ - "לקרב את הכלים". אך הפעם - ב"מלחמת ההינתקות" - השאלה היא, האם הכשל העיקרי הוא צבאי, או שזהו כשל תודעתי שהוליד את הבעיה הצבאית.
בהקשר זה עולות 3 דרישות סף:
(א) צריך להגדיר במדויק 'קונספציה' שהביאה לכשל
(ב) צריך להגדיר את ה'שחקנים' עליהם השפיעה קונספציה זו
(ג) צריך להוכיח את הקשר - הישיר והעקיף - בין 'הקונספציה' לבין הכשל הצבאי.
ואם מדובר ב'קונספציה' שפושטת צורה ולובשת צורה - צריך לבחון האם יש בה יסוד מתמשך. יסוד אליו אפשר להתייחס כ"הקונספציה". האם כל אחת מדרישות סף אלו מוכנה לחקירה?
קונספציה שמייצרת כשל
הבוחן את 'הקונספציה' ימצא בה לכאורה אוסף קונספציות. לא אחת. אך בחינת "שורה תחתונה" תגלה שזו למעשה קונספציה מתגלגלת אחת. קונספציה שביטויה המעשי - אחד: 'למסור אדמה של האומה היהודית - לערבים'. קונספציה זו מתגלגלת בשמות שונים. לאחר כל ניסיון מסירה היא מתפוצצת בפנינו ברעש, אך בכל פעם קמה מחדש. קמה, מזגזגת, "מוצאת את הספין "משהו שעוד לא ניסינו", ושבה לרדוף באדרת חדשה.
לקיצור הדיון נניח את לידת 'הקונספציה' עם מתן השם: "שטחים" לחלקי המולדת ששוחררו ועם אימוץ המונח "הסכסוך הישראלי-פלשתיני", ב-תשכ"ז. זה כמובן הביא אז למסירת מפתחות הר הבית ע"י דיין לידי הוואקף. בהמשך, סומררה הקונספציה ב"שטחים תמורת שלום", מה שמסר את סיני - "עד הגרגיר האחרון", והחריב כל זכר יהודי שם - עד המזוזה האחרונה.
כשגם קונספציה זו לא הביאה "שלום", עברנו ל"אין פתרון צבאי - רק פתרון מדיני". זה הביא בעקבותיו את 'אוסלו', עם כל מכבסות הדם שלו. אוסלו הוליד בני-קונספציות חדשים למכביר: "מזרח תיכון חדש" (הנחת היסוד בקונספציה זו היתה שהאיסלאמיסטי הוא נהנתן תל אביבי בפוטנציה, ורק צריך לזרוק עליו מספיק כסף כדי שיצא מן הארון).
"הציונות הטריטוריאליסטית נגמרה" (זו גרסת פרופ' בן-עמי. פרס קיצר את זה כידוע ל"טריטוריה שמריטוריה"). "שלום עושים עם אויבים" (ולכן צריך מעכשיו להִלַּחֵם ביהודים), ועוד רבות: "בלי בג"צ ובלי 'בצלם'", "קרבנות שלום" (= אם נפסיק את "התהליך" ניתן פרס למתנגדיו...) וכו' וכו'. בזמן שלטון ברק, היה ניסיון הזוי לדחוף בכוח את רמת הגולן על סוריה, אך זה נפל (כאילו) על שכשוך רגלי אסד האב בכנרת. ברק לא ויתר, ותחת לחץ 4-אמהות וכרמלה מנשה, הצליח להניס את צה"ל מלבנון ולייצר תקן חדש לבגידה בבעלי ברית במזרח התיכון.
ממש במקביל, אם כי בטור, התפוצץ אוסלו בפרצוף, אך הקונספציה שהוכתה לא מתה. לאחר המכה הקשה היא הרימה את ראשה ב"היפרדות", מה שהידרדר אח"כ ל"גדר, גדר" וכמובן הגיע לשיא מטורף ב"הינתקות". הצלחת ה"הינתקות" (ההצלחה של כוחות הביטחון של הרפובליקה הישראליסטית הראשונה בביצוע החורבן והגרוש) הביאה להעלאת רעיונות ה"היתכנסות", ועוד יד מחולל הקונספציות נטויה.
בחינה מקבילה של התפתחות 'הקונספציות', מול לו"ז מלחמות ישראל מראה מתאם ברור: 'יום כיפור' בא עם ההיצמדות לכינוי הגנאי "שטחים" ועם ההחלטה החוזרת ונשנית ש"לא להחליט". מסירת סיני ואיבוד הנכס האיסטרטגי העיקרי של ישראל נחתמו במבצע של"ג, מה שהתגלגל אח"כ למלחמת לבנון. אוסלו התגלגל ל"ארועי המנהרה" - שלא נוצלו לגלגול השטיח חזרה, אך נחתם רשמית ב"מלחמת אוסלו" (שלא נסתיימה). המנוסה מלבנון בנתה אויב מדהים בשטח ההפקר של לבנון, ובישלה את המלחמה הנוכחית. ה"הינתקות", שנחתמה בהפגזות שדרות, אשקלון ועוטף עזה, הציתה את "מלחמת ההינתקות" בצפון, כשחיברה את המנוסה מלבנון עם החורבן העצמי המוזר ביותר בתולדות העמים בעת החדשה: גרוש קטיף וצפון השומרון.
מובן שאין כאן סקירה היסטורית כוללת, ועדיין לא מוכח הקשר הסיבתי. כמו כן, ברור שאי אפשר להתעלם מתהליכים פנים-ישראלים משלימים, כגון מהפכת בג"צ וגימוד היהודיות של המדינה. אך המכנה המשותף בין ה"שורה התחתונה" של כל ה'קונספציות' הכאילו-מתחדשות, לבין מלחמות ישראל - ברור: כל ויתור על אדמה - אפילו תודעתי ("שטחים"), זורע פורענות. אפילו תפרוץ המלחמה 6 שנים אחרי. כעומק הויתור כך עומק ההפתעה (שלנו). והחרבה עצמית של יישובים וקהילות היא הויתור העמוק ביותר (וההורג ביותר).
עם זאת, שליטי הקונספציה בישראל "מופתעים" כל פעם מחדש, כאשר הרציונל לקונספציה שלהם לא עובד. כל פעם מחדש הם נופלים מתמיהה: "מה יש להם לפתוח במלחמה כאשר אנחנו נותנים להם שטחים נקיים מיהודים". נופלים, כאילו מתפכחים, אך בסופו של דבר צצים עם וריאציה של "הקונספציה".
'הקונספציה' וה'שחקנים'
בהקשר של מלחמות ישראל, יש לבחון את השפעת הקונספציה לא רק על ישראל - למרכיביה, אלא גם על האויב. אשר לאויב, 'הקונספציה' מניחה שלאחר ביצוע המלצתה (למסור לו שטחים מטוהרים מיהודים) הוא יסיים להיות "אויב". אך מוכח, שהאויב אינו רוצה מתנות חינם (גרוש יהודים ע"י יהודים). בשאר אסד מסביר זאת בתמצית (בנאומו מה- 15.08.06, בדמשק): 'כל דור של ערבים מאז 1948 שונא את ישראל יותר מקודמו'. ובקיצור: מסירת מולדת לערבים מגבירה את שנאתם לישראל.
מצד כוחותינו, אין ספק שמימוש 'הקונספציה' פוגע ביכולת הפיזית של צה"ל. קודם כל, כי צה"ל הוא צבא העם, לא צבא כיבוש. אם אין לצה"ל מוטיבציה להגן על הבית, הוא לא יתפקד כראוי. אם הקונספציה תצליח (והיא הצליחה!) להחדיר לצה"ל שהוא נמצא במחוז מסוים רק מסיבה ביטחונית, יגיעו קברניטיו למסקנה שיש פתרון לצורך בלי "לסכן חיילים" במחוז הנ"ל.
בנוסף, הסימום העצמי ב"שלום" (שלום אך-שווא) מביא להורדת רמה, לניכור של אוכלוסיות שלמות מהצבא (ראה מצב ההתגייסות ב'בועה') לקיצוץ תקציבים ומשאבים ולחסר בציוד ובמוכנות ללחימה - עד לסיכון הקיומי שהתגלה ב"מלחמת ההינתקות".
יתרה מזאת, "הקונספציה" מכשירה את הקרקע לשינוי יעוד של צה"ל. שינוי היעוד של צה"ל מ'צבא הגנה לישראל' להיות ארגון שעוסק בגרוש יהודים (אפילו זמנית), פוגע אנושות ביכולתו להלחם באויב. וזה טבעי: ארגון שבמשך שנתיים מתרכז ב"נלסון נצר-חזני" (תרגיל בו נשלפת תינוקת בת 6 חודשים מידי אמה - בנחישות וברגישות), לא מכין עצמו כראוי לשלוף ולהרוג חיזבאללאים בבינת-ג'ביל. דרך אגב, מפקד אוגדה 36 - שהפכה להיות אוגדת הגרוש, הודה בכך בימים אלו! מובן שלא מדובר על החיילים ועל הדרג הלוחם. גבורתם והקרבתם, למרות הפיקוד הגבוה שסומם, זוהרת שבעתיים!
מצד האויב, קשור מימוש הקונספציה ישירות ביכולת הצבאית: הקונספציה מעניקה לו בסיס קרקעי לכוחותיו; לצבא סדיר ולצבא הפיגועים. זה נכון בסיני. זה נכון בלבנון, זה נכון בחבל עזה, ביהודה ושומרון ובכל מקום אחר בארץ ישראל. בחלק מהמחוזות שנמסרו - כגון בסיני, שם פורז השטח בהסכם בין המדינות, זה לא נעשה בבת אחת, אך הכיוון ברור. יתרה מזאת, בהעדר איום בהפסד כואב באמת לאויב - והפסד אמת יחיד שנוגע לאיסלמיסט במזרח התיכון הוא קרקע שתילקח בלתי הפיך, יש לאויב תעודת ביטוח ותזרים מוטיבציה בלתי נדלה לתקיפת ישראל.
מצד בעלי הברית של ישראל במערב, ובעלי הברית הפוטנציאליים במזרח התיכון, מימוש הקונספציה גורם לניתוק מגע, להפניית עורף ולהפיכת בעלי ברית שנבגדו, לאויב מר. דוגמא קלסית לכך היא השינוי שעבר הכפר הידידותי - עיתא א-שעב. לאחר המנוסה המבישה הוא הפך למעוז חיזבאללה ולמלכודת מוות לחיילינו.
אי אפשר גם להפריד בין ביצועי צה"ל ומוסר הלחימה שלו לבין 'הקונספציה'. קונספציה שגורמת לחשוב שעל צה"ל להמנע מלנצח את ה"פלשתינים" תפעפע גם ללבנון. כך, חייל שצולם בג'באליה, כשהוא מכוון את נשקו אל מיידה אבן בראשו אך נמנע מלירות, זכה לצל"ש. צל"ש לא רק מהעיתונות הסמולנית, אלא ממפקדו בצה"ל ממש.
עם תחילת מלחמת אוסלו, בעת הטיול בהר עיבל, בתשרי תש"ס - באירוע בו נרצח הרב בנימין הרלינג הי"ד, זיהה טייס מסק"ר קבוצת יורים מאחורי שיחי הצבר באסכרי, אך סרב לירות, "כדי לא לפגוע באזרחים". בכלל, במלחמת אוסלו, התמסדה הקונספציה שגרסה שכדי שיכּוֹן שלום, על צה"ל להמנע מלנצח את ערביי ארץ ישראל ("פלשתינים"), ולשם כך יצרו בצה"ל תו"ל הרסני על "מלחמה בעצימות נמוכה". אחד מכוהני תו"ל זה, פיקד על האוגדה בלבנון, וחיוני לבדוק עד כמה ראשו היה מוכוון לנצחון כאן, בניגוד למה שהנחה והטיף בבנימין.
נביאי 'הקונספציה' וכוהניה
ברור שוUעדה שבאה לחקור את הכשל הצבאי תתקשה לחבר באחת את נביאי הקונספציה - אלו שהשתילו אותה בראש של מקבלי ההחלטות בישראל, עם הכשל הצבאי. אך יש להיות מודע לכך ששורשי הכשל הצבאי הם רוחניים: כך, עמוס עוז, שאמר בשיא אופוריית אוסלו - בשנת תשנ"ה - שהוא מייחל למצב שבו הוא יסע לירושלים מתל אביב - בדרכון, ונהפך למורה הדרך של האליטה השליטה, הוא שורש לכשל צבאי לא פחות מהרמטכ"ל הנוכחי. הוא אבי אבות ה"אני עייף" של ראש הממשלה הנוכחי, שבהכרח השפיע על תפקודו כמצביע במלחמת ההינתקות.
כך יואל מרקוס שטיהר את שרון ואתרג אותו ממאסר תמורת כניסתו לקלוב הקונספציה. כך הארץ בכלל, ודן-מרגלית, וחיים יבין, ועריץ-2, וזאב שטרנהל, שהתוודה שהחזון שלו הוא לראות טנקים ישראלים עולים על עופרה, ואמנון דנקנר וכו' וכו'. ואהרן ברק. דרך אגב, אחת הבדיחות המקאבריות ביותר הנשמעת כיום היא, להעמיד את ברק על חקירת האסון שהביא... ברק, המחוקק והפוליטיקאי של 'הקונספציה'. זה שמיסד את סרגל ההרג ה"מידתי" של חיילי צה"ל מול זכות הפלש,יני להכין רצח של חיילים. זה שהכשיר את הסבת היעוד של צה"ל יותר מכל פוליטיקאי אחר; הוא ינהל את החקירה על תוצאות קונספציתו...
ולכן...
לא לדון היום בתפקיד ההרסני שמילאה הקונספציה הסמולנית בעיקור יכולת הלחימה של צה"ל, זה איום קיומי. רעידת האדמה שעברנו - ואנו עדיין עוברים, היא הזדמנות פז לתיקון. לטיפול שורש בעוד מועד. אך אי אפשר לצאת ידי חובה בסיכום 'לחקור את הקונספציה'. חובה על כל יהודי חפץ חיים לסכל את הקשר למרוח את החקירה בוועדת חקירה סמולנית - מכסת"חת ומטייחת. ועל אחת וכמה, לסכל ועדת חקירה שבה ברוני הסמים יחקרו את הפצת הסם!