מי אמר שנשיא העליון השופט
יצחק עמית הוא "מגלומן אלים ודורסני שגונב את הדמוקרטיה הישראלית"? דווקא השבוע, מעט לפני שהדברים הללו יצאו מפיו של יו"ר מפלגת 'הציונות הדתית'
בצלאל סמוטריץ', הוכיח השופט עמית, שבגיזרה אחרת לחלוטין, הוא דווקא מציל את הדמוקרטיה הישראלית מפני גניבתה בידי כוחות דורסניים, שטובת הציבור היא הדבר האחרון המעניין אותם.
ומעשה שהיה כך היה: ערב הבחירות לכהונת רב העיר תל אביב, בשלישי הבעל"ט, כשהניצחון של
ש"ס היה מונח בכיסה מכוח דורסנותה האנטי דמוקרטית, שביקשה להכתיב לתל אביבים רב נוסח ש"ס החרדית, בא השופט עמית והציל אותם מגזירה זו, באמצעות צו לדחיית הבחירות לרבנות העיר. כך סוכלה יוזמת ש"ס לרשום עוד 'וי' של ניצחון במסע הכיבוש שלה, שאילץ כ-50 ישובים ברחבי הארץ, לקבל רבנים-מטעם ש"ס, שחלקם אינם מקובלים במקומותיהם.
מסע הכיבוש אמור היה לנצח גם את התל אביבים ולהטיל עליהם רב עיר חרדי - הרב זבדיה כהן, דיין ואב"ד, שעם כל חוכמתו וגדולתו הוא גם חייל נאמן של 'המשפחות הלוחמות', משפחות יוסף ודרעי, שהכהונה בתל אביב נחשבת בעיניהן שלישית בסולם המדרוג הרבני, לאחר כהונות הראשל"צ ורבה של ירושלים.
אין חולק שהרב זבדיה הוא דיין מקצועי, תלמיד חכם יצירתי, שחותר להקל עם המתדיינים מולו ולהביא את עניינם לידי גמר במטה נועם. "דיין רציני", הגדיר אותו גורם רבני יודע דבר, "שחותר למצוא מתחת לאדמה כל נימוק יצירתי להקל עם נשים מוכות גורל, כמו עגונות ומסורבות גט, והכל ברוח טובה ונועם הליכות. עד כדי כך הסכים להרחיק לכת, כשנענה לבקשת גבר שהמיר מינו לאישה, לרשום בתעודת הגירושים שלו את שמו הנשי בלבד, ללא איזכור השם הגברי הקודם".
נאמנות עיוורת
אז איפה הבעיה? הבעיה היא, שכשמגיע הרב זבדיה כהן לשדה המוקשים הפוליטי, הוא עובר מטמורפוזה מדהימה. כאן אין לו בעולמו אלא שלושה דברים שעליהם ימסור את הנפש, בבחינת ייהרג ואל יעבור: הראשון - האידיאולוגיה הש"ס'ית שגורסת, כי עליה להשתלט על כל משרה שמניבה את שלושת הכ"פים של השר
מיקי זוהר: כסף, כבוד וכוח (ע"ע מינויו של ינקי דרעי, הבן של, לתפקידו חבר הדירקטוריון בקק"ל ומועמד לתפקיד יו"ר עמית בקק"ל שמניב שכר עתק הזהה לשכרו של שר בממשלת ישראל); השני - נאמנות עיוורת לעסקונה הש"סית ולמאווייה ובפרט ליו"ר
אריה דרעי; והיצמדות לשושלת יוסף המהוללה, עד כדי השמעת אמירות כמו: "יש לנו את הראשל"צ ורק הוא מחליט", שהשמיע כלפי מתדיינים בסוגיית השתלטות ש"ס על בית כנסת תל אביבי ידוע.
וזה רק מקצת החשיפות שעלו בשישי שעבר בתחקירו של ראש הדסק המשפטי ב'
מקור ראשון' ד"ר יהודה יפרח, לגבי אישיותו הכפולה, כמעט כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, של הרב זבדיה: מצד אחד תלמיד חכם ראוי ואנושי, ומצד שני היותו חייל נאמן של ש"ס. התחקיר הארוך והמפורט, המשתרע על פני יותר מאלפיים מילה, העלה תמיהות רציניות לגבי ארבע מפסיקותיו בעניינים תל אביביים, ששלוש מהן נתהפכו על פניהן בבית הדין הרבני הגדול. בחלק מהדיונים התל אביביים סירב לפסול עצמו למרות היותו מועמד לרבנות העיר, ולמרות החשש שפסיקותיו יקדמו או ירחיקו את בחירתו בנבחרת נציגי העירייה בגוף הבוחר.
ש"ס אכן ידעה לגמול לרב זבדיה על נכונותו לשכב על הגדר למענה. כבר ב-2007 התערב הרב עובדיה זצ"ל לטובת מינויו כדיין בביה"ד בתל אביב, ומשם קודם בתמיכת הראשל"צ הקודם הרב
יצחק יוסף לכהונת אב"ד תוך דילוג על ותיקים ומנוסים, ושמו גם הוכנס לדיל שהעניק לו מינוי זמני בביה"ד הגדול. ש"ס גם מינתה אותו לעמוד בראש הוועדות לבחירת רבני עיר בכמה רשויות.
התל אביבים היו עלולים אפוא לקום ברביעי הקרוב בבוקר ולגלות שנכפה עליהם רב חרדי, שאינו - איך לומר זאת בעדינות? - כוס התה שלהם, וזאת באמצעות תעלולים פוליטיים מפוקפקים. ה'גניבה' הזו שלו נבלמה דווקא על-ידי 'גונב הדמוקרטיה' (גירסת סנוטריץ') השופט עמית, שהוציא צו זמני לדחיית הבחירות לפחות עד 31 בינואר 2026. זאת על בסיס עתירה שהגישו כמה חברי מועצת העיר תל אביב, באמצעות ארגון עִתים, ולפיה שר הדתות בישל גוף בוחר מוּטֶה שיבטיח את בחירת הרב זבדיה, וזאת בניגוד לחובתו להתייעץ עם מועצת העיר לפני מינוי נציגי הציבור בגוף הבוחר. העותרים טענו שמדובר במהלך שמפקיע מהעיר ומתושביה את הזכות להשפיע על הבחירות, אם אינן משקפות את אופיה הייחודי של ת"א.
התגשמות חזון הדורות
עכשיו מאפשר עיכוב הבחירות למתנגדי מינוי רב חרדי בעיר, לפעול לשינוי הרכב ועדת הבחירות, באופן שיצמצם את ייצוגה המוגזם של ש"ס בוועדת הבחירות. מול הרב זבדיה התייצבו למרוץ מספר רבנים. הראשון שבהם הוא הח"כ לשעבר בש"ס, בשנים 2006-13, הרב
חיים אמסלם, 'הכבשה השחורה' של ש"ס וההפך הגמור ממועמדה. הרב אמסלם, ממתנגדי 'ברית המשתמטים' שש"ס חברה בה, הוא רב ציוני ונאור, שכל חמשת בניו, בוגרי ישיבות גבוהות, שירתו בצה"ל. הוא עצמו מגדיר עצמו "רב ציוני בלבד ובנשמה שרואה במדינתנו התגשמות חזון הדורות, ומאמין שתפקיד הרבנות הוא לחזק את המדינה", ונחשב מקל ומתחשב בנושאי גיורים ומשפחה.
הרב אמסלם הוא ללא ספק מועמד ראוי. תומך בלימודי ליבה לחרדים, שירות מלא בצבא ויציאה לעבודה ברוח פסיקת חז"ל והרמב"ם, פרט לעילויים בודדם שתורתם אומנותם. ניתן גם להגדירו על דרך ההומור: לראשו כיפה שחורה שמתחתיה כיפה סרוגה... מתאים מאוד לאופי התל אביבי. בעולם מתוקן היה הרב אמסלם נבחר 'בהליכה קלה', דווקא משום שמדובר בתל אביב. אלא שסיכוייו אינם גדולים, לנוכח איבתה של ש"ס, שבמקרה הזה תפעל מן הסתם בשיטת 'גם לי גם לך לא יהיה'.
ובסדק הזה נכנס מועמד שלישי שסיכוייו מצויינים - הרב אברהם רזניקוב, המשמש ב-25 השנים האחרונות רב המרכז הרפואי איכילוב, במקביל לכהונתו כרבן של שתי קהילות ברמת וגבעתיים זה 30 שנה. הרב רזניקוב, אב לשישה בנים וחתנים ששירתו ביחידות שדה בצה"ל, מייצג תפיסת עולם דתית לאומית רחבה ברוח אהבת ישראל. הוא, ככל הידוע, הרב הסרוג היחיד במרוץ: בוגר ישיבת בנ"ע נחלים, תלמיד ישיבת ההסדר 'אור עציון' במרכז שפירא ובוגר ישיבת 'הר עציון' באלון שבות.
סיסמתו היא 'רבנות עם מאור פנים', ומטרתו שילוב התורה והעולם המודרני מבלי לוותר על מימושה של המסורת הדתית היהודית. בשנות עבודתו הארוכות במרכז הרפואי איכילוב התמחה בפסיקות הלכותוכניות במוסד חיוני שפעיל 24/7. הוא ראוי למינוי הרם, והמינוי ראוי לו. ובהחלט ייתכן שבהתגוששות העזה בין שני הראשונים, עשוי דווקא השלישי, להכריע ביניהם - ודווקא בתמיכת ש"ס...