ביום 8.1.26 פרסם דני זקן מאמר בישראל היום על אפשרות חזרתה של ערב הסעודית למלא תפקיד במסגרת מאמצי ארה"ב להסדיר את המצב בעזה לאחר השגת הפסקת האש שם. לפי המאמר, סעודיה הציעה לסייע בביצוע הרפורמות הנדרשות במבנה ופעילות הרשות הפלשתינית (רש"פ) על-מנת שתוכל להשתתף בהסדר המתגבש. בין הרפורמות המדוברות הוזכר הצורך בשינוי תוכנית הלימודים של הרש"פ. זהו עניין מהותי. משנת 2000 אני חוקר את היחס לישראל, ליהודים ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית ומצאתי שאין הם נבדלים בעקרונותיהם מעקרונות חמאס. הם גם הספרים שנלמדו כל השנים בעזה תחת שלטון חמאס. ההתייחסות בספרי הלימוד הללו לסכסוך מתמצה בשלושה עקרונות-יסוד: התנגדות לקיומה של מדינת ישראל בכל שטח שהוא בארץ ולעצם נוכחותם בה של שבעת מיליוני אזרחיה היהודים, דמוניזציה קשה שלה ושל היהודים - גם על-רקע דתי, וקריאה למאבק אלים לשחרור כולל שבמסגרתו נרמז לעיתים הצורך בהשמדתם.¹ לא מדובר כאן רק בהצגת מדינת פלשתין כמדינה הריבונית בכל הארץ במקום ישראל - הן בטקסט והן על גבי המפות - ובהחלפת השם ישראל בכינוי "הכיבוש הציוני", אלא גם בהעלמת תל אביב ושאר הערים שבנו היהודים בארץ מעל המפה² ובהכחשת ההיסטוריה שלהם בארץ וקיומם של המקומות הקדושים שלהם בה - ובראשם הכותל המערבי. הכיבוש, לטענת ספרי הלימוד הפלשתינים, איננו משנת 1967, אלא מ-1948.³ הדמוניזציה נעשית על-ידי הצגת היהודים ככופרים עוזרי השטן וכאויבי נביאי האל (ובמשתמע, אויבי האל עצמו - על ההשלכות המסוכנות הנובעות מגישה כזאת בעיני תלמידים בני חברה מסורתית),⁴ שעוד בעבר בגדו במוחמד והם מהווים היום איום קיומי על הפלשתינים. הם איום בגלל גזענותם הנובעת מאמונת "העם הנבחר" ובגלל ההגות הדתית היהודית שגורמת להם לבצע מעשי טבח בכוונת השמדת הפלשתינים.⁴ הסכם אוסלו מובא בפירוט בספר היסטוריה אחד או שניים, אבל לא משתמשים בו להפצת קריאה לשלום עם ישראל. להפך, החינוך הוא לג'יהאד ומרטיריות (שהאדה) לשחרור הארץ "מהציונים הכובשים", כאשר ערים בתוך ישראל בגבולותיה מלפני 1967, כמו חיפה, יפו ועכו, מוזכרות במפורש בהקשר זה.⁵ הטרור, כמו ההתקפה על האוטובוס האזרחי בכביש החוף ב-1978, הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור, וכך גם שיבת הפליטים. שיר שמדבר על השמדת "שרידיהם המובסים של הזרים" לאחר השחרור, הושמט מספרי הלימוד לאחר כמה שנים שנלמד בהן, אלא שחובר לו לחן והוא הושר בעשרות כיתות בשטחי הרש"פ. לא ברור אם הפסיקו לשיר אותו לאחר השמטתו מהספרים. יש להדגיש כי השימוש בספרי הלימוד של הרש"פ הוא חובה בכל בתיה"ס, כולל בתיה"ס הפרטיים ואלה של אונר"א, בשטחי יו"ש ועזה וגם בבתי"ס רבים במזרח ירושלים. כל הנקודות שנזכרו כאן נלמדות בשנה"ל הנוכחית ולא שונו מאז 2020 (ספרי הלימוד) ו-2018 (מדריכי המורים), אף כי יצאו הדפסות חדשות גם בשנים מאוחרות יותר. זאת, בניגוד לטענות החוזרות ונשנות מפי גורמים במערב שגורסות אחרת. הנחת היסוד במחקרי היא שספרי הלימוד משקפים בצורה הברורה ביותר את הדרך שבה חברה, כל חברה, שואפת להנחיל את עקרונותיה לדור הצעיר. התוכן בספרי הלימוד של הרש"פ סותר בבירור את מחויבויותיה בתוקף הסכם אוסלו, והשאלה היא: מה בדיוק משקף את כוונותיה האמיתיות? אני נוטה להאמין לספרי הלימוד של הרש"פ יותר מאשר לחתימותיה על ההסכם. גם אם אני טועה, כל זמן שכך נראים ספרי הלימוד של הרש"פ, אין לתת בידה דריסת-רגל בעזה, כי זה ישמר את רוח החינוך הקיצוני של חמאס שם. אני מצפה בכל ליבי לשינוי מהותי בספרי הלימוד של הרש"פ, לפחות ברוח הסכם אוסלו, ואשמח אם סעודיה תתרום לכך. על תוכנית הלימודים, כפי שמתבטאת בספרי הלימוד ומדריכי המורים, להדגיש כי השלום והדו-קיום עם ישראל הינן מטרות אסטרטגיות פלשתיניות, בהתאם לרוח מכתבו של ערפאת לרבין ערב החתימה על הסכם אוסלו (המכתב מופיע באחד הספרים, אך ללא כל הד בשאר, ולכן יש להפיצו ולהשתמש בו כדוגמה חיה גם בספרים אחרים). על המאבק לשחרור מהכיבוש הישראלי להיות מדיני בלבד ולכן יש להשמיט מהספרים כל רמיזה לצורך בפעילות אלימה - ובוודאי לא העלאה על נס של פעולות טרור נגד אזרחים - גם כן ברוח אותו מכתב. במסגרת זו יש לנתק את האידיאלים המסורתיים שנושאים אופי מלחמתי, כמו ג'יהאד ומרטיריות (שהאדה), מהסכסוך הנוכחי ולהשאירם כחלק מהעבר ההיסטורי. הדו-קיום עם ישראל מחייב להמחיש את ההכרה בה - ברוח אותו מכתב - על-ידי הצגתה בשמה הרשמי בגבולותיה המוכרים מבחינה בינ"ל בכל מפה מדינית המופיעה בספרים, והגבלת מאבק השחרור לקווי 1967. יש לבטל את אי-ההכרה בנוכחות היהודית בארץ היום על-ידי העלאה על המפה של תל אביב ושאר הערים העיקריות שיסדו היהודים. יש לבטל את אי-ההכרה בהיסטוריה היהודית ובמקומות הקדושים ליהודים בארץ ולהימנע מזיוף פריטים היסטוריים, כמו, למשל, מחיקת הכיתוב העברי ממטבע מנדטורי שמובא באחד הספרים. יש לסלק מהספרים כל חומר המבטא קנאות דתית נגד היהודים ובוודאי כל חומר שמדבר על השמדתם. אלו הם הקווים הכלליים של השינוי המתבקש.