הקבר הראשון שנכרה כאן היה ב-1 במאי 1912, קברו של הנער יצחק אחדותי (1895 - 1912) שהיה בן הישוב הישן בירושלים ממשפחה חרדית. כששמע כי ערבים תקפו את מתיישבי מרחביה בעמק יזרעאל נזעק לסייע לחלוצים. בשנת 1912 נהרג בנופלו מעגלה בתאונת עבודה במרחביה והוא בן 17 בלבד. עם השנים נוספו קברים של נשים וגברים, אנשי עמל, שומרים וחולמים, ילדים, צעירים ומבוגרים, תושבי מרחביה ועוברי אורח, חלקם אלמונים. מצבותיהם מספרות את תולדות המקום ואת תולדות הישוב העברי בארץ ישראל.

הידוע והמפורסם שבין הטמונים כאן הוא מאיר יערי (1987-1897) מראשי תנועת "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי" ומעצב דרכן האידאולוגיות. יערי היה בשנים 1974-1949 חבר כנסת מהראשונה עד השביעית ברציפות. יערי יחד עם יעקב חזן ממשמר העמק היו במשך שנים רבות מנהיגי מפ"ם ומוביליה, ונחשבו ל"הנהגה ההיסטורית" של "השומר הצעיר". מאיר יערי (וולד), יליד פולין, נצר למשפחת אדמו"רים, עמד בראש קן ה"שומר הצעיר" בוינה. עלה לארץ ישראל ב-1920 בהיותו בגיל 23 ועבד במסגרת גדוד העבודה בסלילת כביש טבריה-צמח. ב-1929 עלו חברי קיבוץ "הרצליה" בחיפה של "השומר הצעיר", בהנהגת יערי למרחביה שם חי כל חייו לאחר מכן. יערי היה ידוע בתמיכתו בברית המועצות כיסוד במדיניותו, והיה למעשה קומוניסט-מרקסיסט נלהב, ולא הפחית מאהדה זו עד לסוף דרכו הפוליטית, אם כי הסתייג ממרכיבים שונים בברית המועצות, למשל יחסה לציונות ולעלייה היהודית לארץ ישראל. בשנת 1951, על-רקע חששו של ראש שירות הביטחון איסר הראל מפני ניסיון של מפ"ם לתפוס את השלטון בכוח, הושתל מיקרופון במשרדו של יערי. הדבר נחשף על-ידי אנשי מפ"ם ועורר שערורייה ציבורית. יערי פרש מתפקידו כמזכ"ל מפ"ם בשנת 1973 לאחר עשור שבו היה נתון לביקורת רבה מצד חבריו בתנועה, שראו בו מנהיג עקשן ושמרן שאחראי לירידה בכוחה של מפ"ם ולקיפאונה כתנועה אידאולוגית. הלך לעולמו ב-1987בגיל 90. בסמוך לקברו נמצא קבר רעייתו אנדה שנפטרה ב-1993. למאיר ולאנדה יערי נולדו בת רחל ושני בנים אביעזר וחיים. אביעזר סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף. שירת באמ"ן והיה מפקד המכללות הצבאיות. נכדו של מאיר יערי, ידידיה, בנה של בתו רחל, שירת בצה"ל כמפקד חיל-הים.

בנם של מאיר ואנדה, קצין הצנחנים סג"ם חיים יערי נפגע בעת צניחה והועבר משירות קרבי לתפקידי הדרכה ומנהלה דבר שפגע במצב רוחו. ב-17 במרס 1964 בשעות הערב עזב סג"ם חיים יערי את מחנה "צעדת ארבעת הימים" בחולדה לשם נשלח עם חיילים מיחידתו. משהתברר כי חיים יערי נעלם ולא חזר לבסיסו או לקיבוצו, הוחל בחיפושים אחריו. החיפושים התנהלו בהיקף נרחב. בימים הראשונים הפעיל הצבא-כוחות בסדר גודל של כמה פלוגות לרבות סיירים וצנחנים במיוחד באזור חולדה ולאחר מכן באזורים אחרים כמו עין גדי וים המלח, בית גוברין ואדי בירה שבצפון הארץ ואשר לפי עדויות מכריו של הקצין היה קשור אליהם או שביקר בהם בעבר. חיים יערי השאיר עם היעלמו מכתב אישי לאחד מחבריו הקרובים, אף הוא בן קיבוץ, ששירת עימו בצנחנים. במכתב זה הודיע סג"ם יערי, כי החליט להיעלם וכי אין טעם לחפש אחריו כי לא ימצאו אותו. במכתב מפרט חיים את הסיבות שהניעו אותו למעשהו. מטה חיפושים מיוחד הוקם על-ידי "הקיבוץ הארצי" בראשות שמעון אבידן, מי שהיה מפקד חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. בחיפושים נטלו חלק גם חבריו ומכריו של קצין הצנחנים שנעלם וכן קבוצות מחפשים מתנדבים מקיבוצי "הקיבוץ הארצי". סביב תעלומת היעלמו של סג"ם חיים יערי נפוצו ופרחו שמועות שונות ומשונות. היו שטענו כי הוא נמצא במנזר השתקנים בלטרון. היו שהפיצו שמועה שאנשי "הקיבוץ הארצי" פרצו אל המנזר והעבירו את חיים לשוויץ. שמועה אחרת שנפוצה הייתה כי הוא מוחזק במרחביה ואיש אינו יכול להתקשר עימו. למשטרה ולמשפחה הגיעו מכתבים מאזרחים שראו אותו פה וראו אותו שם. לדוגמה, מכתב נשלח למשטרה בשם נערה ובו נכתב "אני מחזיקה אותו אצלי הוא בסדר גמור". במרס 1964 התגלו שרידי מדורה ועיתון "על המשמר" בהר לוץ שבנגב. שלטונות הצבא שיגרו יחידת חיילים להר לוץ בתקווה למצא שם את עקבותיו של סג"ם יערי. החיילים שהגיעו למקום ערכו סריקה נרחבת אולם לא מצאו דבר. בשבת 21 בנובמבר 1964, כ-8 חודשים לאחר שנעלם, נתגלתה גופתו של סג"ם חיים יערי בתוך כוך בשדה מדרום לבית שמש. הגופה התגלתה על-ידי רועים בדואים שהזעיקו למקום את המשטרה שהגיעה למקום ומצאה את גופתו בחורבה ערבית בתוך עמדת מקלע שנחפרה על-ידי החיילים שהתאמנו באזור. גופתו הייתה שלובת ידיים כשלידה סמוך לגולגולת תמ"ק עוזי, שהיה ברשותו. זהות הגופה נקבעה באמצעות תעודת קצין על שמו של סג"ם חיים יערי שנמצאה באחד הכיסים של מדי צהל אשר כיסו את שלד הגופה. בן 22 היה במותו. הערכה היא כי שם קץ לחייו. לא רחוק מקברי מאיר ואנדה יערי נמצא קברה של בתם רחל יערי-גרול מורה ומחנכת במקצועה אף היא חברת קיבוץ מרחביה. כאן נמצא גם קברו של טוביה יערי (1989-1907) אחיו של מאיר יערי וקברים נוספים של בני משפחת יערי.

במרכז בית העלמין נמצא קברו של המחנך המיתולוגי שניאור זלמן פוגצ'וב (עמיאב) אביו של המוזיקאי עמנואל עמירן. זלמן פוגצ'וב היה בשנות ה-20 של המאה שעברה מנהל "כפר ילדים" בגבעת המורה. הוא נפטר בינואר 1934 בהמתנה לניתוח שהיה אמור לעבור בוינה ונקבר בבית עלמין יהודי במקום. בתחילת שנות ה-50 הועלו עצמותיו ארצה והוא נטמן, כנראה לבקשתו, בבית העלמין במרחביה, לא רחוק מהמקום בו פעל "כפר ילדים" אותו ניהל.

ליד הגדר המזרחית של בית העלמין אני מוצא את קברו של הצייר והאומן מאיר לבבי מראשוני קיבוץ מרחביה. כמו אומנים רבים חברי קיבוצים באותה תקופה גם מאיר לבבי לא תמיד זכה להכרה ותמיכת קיבוצו באומנותו והיה, כך מספרים, מאוכזב בשל כך. לבבי קפץ בשנת 1965 אל מותו מקומה גבוהה בבית חולים בעפולה. שנים לאחר מותו הוצגו יצירותיו במוזאון תל אביב וזכו להערכת מבקרי האומנות. צייר ואמן נוסף הטמון כאן בבית העלמין במרחביה הוא אריה סרטני זוכה פרס הרמן שטרוק לשנת 1959 וחבר קיבוץ מרחביה. סרטני נולד בקוטנו שפולין ב-2019 בנם של חנה וצבי. משפחתו הייתה משפחה דתית. בגיל 16 עלה לארץ לבדו והתיישב בתל אביב. כאן למד אומנות אצל האומנים אהרון אבני ואביגדור סטימצקי. בהמשך נסע לפריז שם למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות היפות בפריס. ציוריו של סרטני הוצגו בתערוכות בגלריות ובמוזאונים בישראל כמו מוזאון תל אביב לאמנות, מוזאון ישראל, מוזאון חיפה לאומנות ומוזאון הרצליה. ב-1955 נשא לאישה את אמירה סרטני לימים חברת כנסת. לזוג נולדו שלושה ילדים. סרטני נפטר ב-2017 בגיל 98. על מצבתו נחקק: " איש יצירה רב מעשים, אוהב צבע ויופי .פועלו שורה ברחבי מרחביה".

בפינה היותר צפונית של בית העלמין במרחביה שוכן קברו של זמר הבס דני אומנסקי חבר קיבוץ מרחביה, שקול הבס העמוק בו ניחן ריגש והרטיט לב שומעיו. ב-1957 נכלל כזמר מוביל במשלחת "השומר הצעיר" לפסטיבל הנוער הדמוקרטי במוסקבה. בין השירים היותר ידועים שביצע: "ככלות עיני תרד עיני", "שיר העבודה" ("יא חלילי יה עמלי"), "מה יפים הלילות בכנען" ועוד. דני אומנסקי התמודד במשך שנים רבות עם מחלת טרשת נפוצה בה לקה. בשלהי 2011 נפטר בגיל 75. קהל רב ליווה אותו בדרכו האחרונה. בעת ההלוויה הושמעו מול הקבר הפתוח שירים ששר ואהב. רגע מרגש במיוחד היה כשהקהל הרב שר את 'מי האיש החפץ חיים'" על מצבת קברו נכתב "איש חפץ חיים אוהב ימים, לראות טוב".

בבית העלמין במרחביה קבור מארק אביר (1957-1928). שהיה מראשי "השומר הצעיר" ברומניה ופעל רבות להעלאת יהודים מרומניה לארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל, החל לעבוד כפקיד בשירות ישראל בבוקרשט. ב-1950 נאסר והואשם על-ידי השלטונות בריגול, בארגון עליה בלתי חוקית, בחבלה במשטר. ללא כל משפט נשלח לעבודות פרך ובין השאר הועסק בחפירת תעלת דנובה. רק כעבור שלוש שנים לערך, בשנת 1953, הובא למשפט קבוצתי בפני בית משפט צבאי רומני, יחד עם פעילים וחברי הנהגת תנועת "השומר הצעיר" ותנועות ציוניות אחרות. המשפט היה חלק משורת משפטים שנערכו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ברומניה, שנקראו לימים "משפטי הציונים ברומניה" ובהם נשפטו כמה מאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות ונידונו לעונשים כבדים. אביר הואשם במשפט זה בבגידה וחתירה נגד המשטר. באומץ וללא חת דחה את אשמות השווא בריגול ובחבלה וציין בפני שופטיו את חשיבותה של הציונות והחלוציות. הוא הטיח בשופטים בצורה גלויה את המילים "חטאכם על הריגת רבים מחברינו ומאסר ציונים ועינוים לא יסולח לכם לעולם". אביר קיבל, כאמור, במשפט זה את העונש הכבד ביותר מבין חבריו הנאשמים - מאסר של 20 שנה, בעוד חבריו נדונו לעונשים מופחתים בהרבה. אביר הגיש לבית-הדין הרומני ערעור על עונשו הכבד ומאסרו הופחת לחמש שנים. מאחר, שישב כבר ללא משפט שלוש שנים, שוחרר אביר ממאסרו בשנת 1955. חלומו היה לעלות לארץ ואף היה בתכנון שיצטרף לקיבוץ זיקים, שם התגוררו כמה מחבריו. כל בקשותיו לשלטונות רומניה להיתר יציאה מהארץ נדחו. רק לאחר שאובחנה בגופו מחלה ממארת, התירו לו שלטונות רומניה לצאת מהמדינה. ביולי 1957 בסיוע גורמים ציוניים, הגיע אביר לבית-החולים סאן לואיס בפריז לריפוי. בתקופת אשפוזו נשלחו אליו מברקים ממאיר יערי וראשי תנועת ה"שומר הצעיר" וכן הגיע לבקרו נתן פלד המזכיר המדיני של מפ"ם ולימים שר בממשלת ישראל. חלומו של מארק אביר לעלות לארץ ישראל היה קרוב מתמיד. אולם הוא לא זכה להגשמת חלומו. ביולי 1957, כחודש לאחר שהגיע לפאריס מרומניה. נפטר אביר בבית-החולים בפריס, בו היה מאושפז והוא בן 30 בלבד. ארונו מכוסה בדגל כחול לבן הוצב בבניין הסוכנות היהודית בצרפת שם ספד לו שגריר ישראל בצרפת, יעקב צור. בתום טקס האשכבה בצרפת. הועבר הארון לשדה התעופה אורלי ומשם הוטס במטוס "אל על" לישראל מלווה ברעייתו ברכה מארק אסירת ציון אף היא. אביר הובא לקבורה בבית העלמין מרחביה. ליד הקבר הפתוח הספידו מאיר יערי, המזכיר הכללי של מפ"ם ו"השומר הצעיר". וכך אמר יערי בן השאר. "אביר חברינו היקר ...אחד מאבירי הלוחמים של תנועתנו תנועת השומר הצעיר. השלכת את נפשך מנגד כשהטחת את האשמותיך בפני שופטים ומענים בכלא רומניה העממית תוך הזדהות עם כלל אסירי ציון שנענשו על חטא כמיהתם לציון מולדתם." על מצבתו נחקק: "נשא בעוז דגל התנועה השומרית ברומניה מסור לעם ולארץ. נולד ד' סיוון תרפ"ח. נקטף בגולת פריס בדרכו למולדת". ט"ז אב תשי"ז".

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של משה מן (1907 - 2004) שהיה מפקדה הראשון של חטיבת גולני וחבר קיבוץ מרחביה. מן נולד בשם משה מונטג בטורקה אשר ליד לבוב, בפולין. עלה לארץ ישראל ב-1926. גויס לארגון "הגנה ב-1929 (מאורעות תרפ"ט) והשתתף בהגנת הגליל העליון המזרחי. ב-1933 התמנה למפקד גוש עפולה. בזמן מאורעות המרד הערבי 1936 נפגש לראשונה עם אורד וינגייט, שהאיץ בו לנקוט גישה התקפית בלחימה בערבים. ב-1939 התמנה למפקד נפת יזרעאל וב-1946 קיבל את הפיקוד על הגליל העליון המזרחי, הגליל התחתון והעמקים וזכה לכינוי "לבנוני". ב-22 בפברואר 1948, התמנה משה מן למפקדה הראשון של חטיבת גולני. ב-30 במאי 1948 נהרגה צילקה מן, אשתו של משה מן, בהפצצה מהאוויר של מטוס עירקי את קיבוץ מרחביה והוא חזר לביתו לשלושת ילדיו. מן נפטר בשיבה טובה בגיל 97. על מצבת קברו נחקק: "פ"נ ראש משפחתנו הענפה. משה מן.. "בניך בשתילי זיתים סביב לשולחנך (תהילים קכ"ח).

בין הטמונים בבית העלמין מרחביה שופט בית משפט העליון משה עציוני שעמד בראש כמה ועדות ממלכתיות וציבוריות ידועות שאף נקראות על שמו. בין השאר עציוני עמד בראש ועדת החקירה ממלכתית בעניין השמועות בדבר מתן תשלומי כסף להטיית משחקים בליגה הלאומית בכדורגל (1971), וכן עמד בראש ועדה ממלכתית לבדיקת מעמד המורה ומקצוע ההוראה (1979-1978). עציוני נולד בשנת 1908 בפולין בשם משה קלַפּהולץ ועלה לארץ ב-1936. תחילה עבד כפועל בתל אביב ועבר לירושלים שם שימש מזכיר ועד רחביה ולמד בבית הספר המנדטורי למשפטים. היה שופט בית משפט השלום ואחר כך המחוזי בחיפה. ב-1971 מונה לשופט בבית משפט העליון וכיהן בתפקיד זה עד פרישתו לגמלאות. משה עציוני נפטר ב-1998 בגיל 89. נטמן ליד קבר רעייתו הרופאה ד"ר יהודית שפָּאן (1914-1985). בנם הצעיר הוא פרופ' עמוס עציוני מי שהיה מנהל בית-החולים "מאייר" בחיפה.

בין הטמונים בבית הקברות במרחביה המשורר והמורה טוביה ריבנר חתן פרס ישראל לשירה עברית לשנת תשס"ח (2008). ריבנר נולד ב-1924 בשם קוּרְט אריך רִיבְּנֶר בפרשבורג למנפרד ריבנר ואלזה גרינוואלד -ריבנר. המשפחה הייתה אמידה ומבוססת. דוברת גרמנית. עלה ארצה מצ'כסלובקיה בשנת 1941 והתיישב בקיבוץ מרחביה, הוריו, מנפרד ואלזה ריבנר אחותו אליס - ליצי וסביו, שנשארו בסלובקיה, נשלחו על-ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו בשנת 1942. בשנים הראשונות במרחביה עבד כרועה צאן. בשנת 1944 נישא לעדה, עולה מהונגריה אם בתו מרים (1949). בפברואר 1950 עדה נהרגה בתאונה בין אוטובוס בו נסעו למשאית. ריבנר נפצע קשה בשריפה שפרצה באוטובוס, ושכב בבית החולים במשך שלושה חודשים, ולכן הקיבוץ החל להעסיקו כספרן וכמורה לספרות בבית ספר ומאוחר יותר עסק כמורה לספרות כללית בסמינר למורים ובאוניברסיטת חיפה, שם הגיע לדרגת פרופסור לספרות השוואתית (משנת 1974). במקביל לימד גם בסמינר אורנים ובאוניברסיטת תל אביב. טוביה ריבנר התגורר במרחביה עד מותו. היה נשוי בשנית לגלילה יזרעאלי, פסנתרנית בת עין חרוד, ונולדו להם שני בנים: עידן, שחי בנפאל ומורן, שעקבותיו אבדו בראשית שנת 1983 באקוודור. נפטר ב-29 ביולי 2019 בגיל 95. על מצבת קברו המרשימה נחקק: "טוביה ריבנר מורה ומשורר ישב ולא שב לא הסתיימתי גם עכשיו".

שמחה פלק נולד ב-1927במושב מרחביה בנם של חנה ודניאל מרחביה. ילדותו עברה עליו במושב מרחביה. היה בוגר בית הספר בסמ"ת בחיפה. ב-1946 התגייס לפלמ"ח ושירת במחלקת משמרות חטיבת הראל. בדצמבר 1949 השתחרר משירות סדיר. המשיך שנים רבות לשרת במילואים כנהג משאיות תובלה. בשנת 1969 הקים משק חקלאי במושב מרחביה והיה מדריך חקלאות לעולים החדשים ביישובי התענכים ומנהל עבודה במפעל תחנות הטרקטורים בצפון. על מצבת קברו נחקק "פלמחניק אמיץ וצנוע איש אהוב וחקלאי חרוץ". ליד קברו של שמחה פאלק נטמנה רעייתו עדינה פאלק לבית נוביץ. בסמוך לקבריהם נטמן בנם רס"ן אהוד פאלק שהיה טייס קרב בחיל-האוויר ונהרג בתאונת אימונים. בן נוסף של שמחה ועדינה רענן (רני) פלק היה אף הוא טייס קרב בחיל-האוויר שירת כמפקד בסיס רמת דוד, כמפקד בסיס חצרים וכנספח אווירי בארצות הברית, סיים את שירותו בצה"ל בדרגת תת-אלוף.

בין הטמונים כאן, זלמן אברמוב, איש הפלמ"ח והפלי"ם. אברמוב נולד ב-1926 במושב מרחביה והיה מילדי המושב הראשונים. למד בבית הספר המחוזי בכפר הילדים בגבעת המורה ובראיון שערכתי עימו בזמנו הביע כאב וצער על אי-שימור המקום ההיסטורי והזנחתו. אברמוב היה ממקימי שייטת 13. באוקטובר 1948 הוא השתתף בטיבוע אוניית הדגל המצרית 'אל-אמיר פארוק' מול חופי עזה, ואחרי שהשתחרר מהסדיר ב-1949 המשיך לשרת במילואים ביחידה ואימן והדריך את הלוחמים הצעירים". אברמוב הקים משק במושב מרחביה ומשפחה לתפארת. בתחילת 2023 הלך לעולמו והוא בן 96 מותיר שלוש בנות נכדים ונינים.