דווקא מבקריה החריפים ביותר של המערכת המשפטית צריכים להיות אסירי תודה על קיומה. אחרת, את מי היו מאשימים בכל כישלון ובכל אסון? על מי היו מגלגלים את האחריות המוטלת עליהם? כלפי מי היו מכוונים את רגשות הכעס? האסון בפעוטון בירושלים (19.1.26) הוא הדוגמה הטרייה ביותר. שעות בודדות בלבד לאחר ששני תינוקות נספו במעון חרדי בלתי חוקי, קמו אישים חרדיים והאשימו את היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה. למה? כי היא הורתה להפסיק את סבסוד המעונות למשתמטים, והללו נאלצו להפקיד/להפקיר את ילדיהם באותה מלכודת מוות. לא משנה שהמעון הזה פעל במשך 30 שנה (חייבת להתבצע חקירה כיצד זה התאפשר). לא משנה שלא היה לדוברים מושג באלו נסיבות הוכנסו לשם הפעוטות שנפגעו. לא משנה שהפתרון נמצא כל העת בידי מנהיגי החרדים: תתגייסו ותקבלו. היועצת אשמה. הדם על ידיה. כידוע, המערכת המשפטית אשמה גם ב-7 באוקטובר, גם אם לא ברור בדיוק למה; במקרים הבודדים בהם מועלות טענות ממוקדות, הן מופרכות בבדיקה פשוטה. עלילת הדם לפיה הפרקליטות הצבאית עיכבה במשך שעות מבצעים חיוניים, עודנה פורחת. המשפטנים אשמים גם בפשיעה הגואה, כי הם מונעים מהמשטרה כלים חיוניים ומקלים בעונשים. ולא משנה שהבעיה עם אותם כלים - בעיקר הפגסוס - הייתה שהמשטרה הפעילה אותם במחשכים ובצורה בלתי חוקית. ולא משנה שבלי הסדרי טיעון, המשפטים היו נמשכים שנים על גבי שנים. ולא משנה שבתי המשפט דווקא מחמירים בענישה. פלא שעוד לא האשימו את המשפטנים ברעידות האדמה האחרונות, אם כי אתם יכולים להיות בטוחים שכאשר תגיע הרעידה הגדולה באמת - הם יוקעו מיד לעמוד הקלון. ולא משנה שממשלות ישראל מזניחות את התחום מזה עשרות שנים, כפי שמגלים שוב ושוב מבקרי המדינה. טוב שיורד גשם בשבועות האחרונים, אחרת ודאי היו טוענים שהמשפטנים בולמים את העננים. למה זה קורה? מכמה סיבות. ראשית, הצד המשפטי אכן עלול לעכב פעולות ולסרבל תהליכים, ולא תמיד יש לכך הצדקה. שנית, מדובר בנושאים מורכבים שרק מעטים יורדים לעומקם, ולכן קל לזרוק עליהם את האחריות. שלישית, רוב גורמי המשפט מחויבים לאתיקה קפדנית וללשון מדודה, ולכן אינם יכולים להגיב בצורה שווה להתקפות עליהם. רביעית, וזו הסיבה העיקרית - ודאי בימים אלו - היא שהמשפטנים מפריעים למי שרוצים להחריב את הדמוקרטיה הישראלית ולכן הופכים אותם לאויבי העם. מכאן, קצרה הדרך להאשים אותם גם במותם של תינוקות חפים מפשע.