עכשיו, כשעלילת הדם המכוערת לפיה "נתניהו הקריב את החטופים כדי להציל את הממשלה" נגרסה לפח האשפה של ההיסטוריה, צריך לדבר על בעיה שלא מרבים לדבר עליה: ההתמכרות של השמאל - בדגש על מחאת קפלן, אבל לא רק - לגרועות ולעלובות שבתיאוריות הקונספירציה.
כן, קראתם נכון: השמאל מכור לקונספירציות הרבה יותר מהימין. החל מאגדות האימה שהופצו סביב אסדות הגז (אנשים אשכרה פחדו שהיישובים שלהם יורעלו ושהבתים שלהם יתפוצצו), דרך אבחנות הזויות ומטורללות על מצבו הבריאותי של בנימין נתניהו שזוכות לאלפי לייקים, עבור בטענות ל"גניבת הבחירות", סיפורי בדים על "הקמת דיקטטורה", ועד לפינת ההזיה היומית של אילן לוקאץ'/בן כספית/אורי משגב וכיוצא באלה (אתמול היה זה לוקאץ' שהעלה את הרעיון שנתניהו יכל להחזיר את גווילי מזמן אבל עיכב זאת בכוונה).
במציאות, אגב, יש לעתים קונספירציות אמיתיות, אבל השמאל התמכר לתיאוריות הזויות, רבות מהן בגדר עלילות דם מרושעות לכל דבר ועניין; והעובדה שגם אנשים שהיו פעם עיתונאים רציניים מפיצים באמונה עיוורת את דברי הטרלול הללו, היא המפחידה ביותר. נכון, גם הימין לא נקי מתיאוריות קונספירציה, אבל התיוג הזה מודבק לו הרבה יותר מאשר לשמאל - אף שהשמאל ממש שקוע בהן עד צוואר. למעשה, למחאת קפלן ולגוש "רק לא ביבי" אין קיום בלעדיהן.
עלילות שלפיהן ראש ממשלה שולח חיילים למות במאותיהם רק כדי לרצות את חברי הקואליציה שלו, או שהוא שואף להקים בישראל שלטון דיקטטורי, הן הסתה ברורה לרצח - לא פחות מזה. הן אינן נופלות בחומרתן אפילו בפרומיל מהתיאוריה שלפיה לרונן בר הייתה עסקה סודית עם יחיא סינוואר (האשמה חסרת כל בסיס, כמובן - בר פשוט היה יהיר וכושל בממדים אפיים).
אז איך קרה שהמחנה שמחשיב את עצמו לבעל עליונות אינטלקטורלית התדרדר לניוון שכלי ומנטלי כזה? איך קרה שאנשים שפעם היו עיתונאים חדים ורציניים הפכו למכונות להפצת תיאוריות קונספירציה הזויות? איך קרה שאחרי שהם טועים פעם אחר פעם אחר פעם, אף אחד מהם לא עוצר ובודק, עוצר ושואל - אולי אנחנו לא בכיוון?
אנשי הרל"בת הם הביביסטים האמיתיים - לימין יהיה קיום גם ביום שאחרי נתניהו, אבל פסיכוזת ההמונים שהשתלטה על חלקים כה גדולים מהשמאל תקריס אותו ביום שבו הדמון המדומיין שלהם יירד מהבמה.