אפתח בכך שאכן במהלך החודשים האחרונים אנו עדים ל"סימני נפט" בשוק הדיור, זאת עקב הפסקת האש (האמנם שברירית) בעזה, שחרור החטופים והציפייה להרחבת הסכמי אברהם והיציאה סוף-סוף ממצב המלחמה המתמשך.
גם הורדת הריבית על-ידי בנק ישראל בחצי אחוז יצרה קורטוב של אופטימיות בשוק, זאת יחד עם צפייה שתהליך ההורדות ימשך גם במהלך החודשים הקרובים. נוספו לכך מבצעי דיור של קבלנים שניסו, בהצלחה חלקית, לעקוף את חששות הציבור הרחב לבצע רכישת דירה בעת הזאת.
אני צופה כי מגמת העלייה במחירי הדיור שהייתה ב-0.7 אחוזים בדצמבר האחרון תמשיך ותתחזק במהלך 2026. אולם, וזה אולם גדול, הבעיות הבסיסיות המאפיינות את שוק הדיור ואת ענף הנדל"ן לא נעלמו באיווחה אחת וברור שעל מקבלי ההחלטות לפעול ביתר מרץ על-מנת לאושש את השוק והעלות אותו על הפסים, כפי שהיה בעבר הלא רחוק.
ראשית, חובתו של נגיד בנק ישראל לא רק להמשיך בהורדות ריבית אלא אף להעז ולהגדיל אותן(!) זאת על-מנת להקל באופן ממשי הרבה יותר על נוטלי המשכנתאות, מרבית העסקים בישראל וכן על מאות רבות של קבלנים שנטלו מימון ונקלעו לקשיים עד כדי פשיטות רגל במהלך השנתיים האחרונות.
שנית, ואפרופו בנק ישראל, עליו לבטל את אותן הגבלות מחמירות שהטיל על הבנקים המסחריים בחודש אפריל השנה, בין היתר האיסור לשווק דירות עם 20 אחוזים דמי קדימה וכל יתר ה-80 עם קבלת המפתח, ואם רוצה להגביל אז לא יותר מ-50 אחוזים, שכן הנגיד לא אמור להתערב בשוק חופשי ועוד הגבלות שונות ומשונות שגרמו החל מאפריל לנסיגה רבתי בשיווק דירות, זאת לאחר שברבעון הראשון של 2025 הייתה התאוששות משמעותית.
שלישית, על משרד השיכון להפסיק לאלתר את מבצעי הדירה בהנחה למיניהם. מבצעים אלה, בשמות שונים, גרמו במהלך העשור האחרון לתדלוק מיותר של מחירי הדיור, גם בגלל שרובן ככולן של הדירות לא הגיעו כלל לקהל היעד, זאת בגלל הסיכוי הקלוש לזכות בהגרלות, גם בגלל זמן ההמתנה הארוך עד שהדירות יעמדו על תילן ובעיקר משום שגרעו משוק הדיור החופשי מדי שנה רבבות דירות, מה שהוריד עוד יותר את היצע הדיור הדל וגרם לביקושים כבושים מיותרים לחלוטין ועליית מחירי הדירות בשוק החופשי.
רביעית, שהממשלה, בשיתוף הרשויות המקומיות תכפיל(!) את כוח האדם העוסק באישור תוכניות. העובדה שפרק הזמן הממוצע כיום מגיע לפרקי זמן אסטרונומים של 10-5 שנים בממוצע, ולעיתים קרובות אף הרבה יותר, גורם במישרין נזק רב לא רק לקבלנים ולרוכשי הדירות, אלא גם למדינת ישראל שאיננה מסוגלת לספק דיור לדור הבא.
חמישית, אינני יכול להתעלם מכך שמאות אלפי ישראלים, בסדיר ואנשי מילואים, בצה"ל וביתר זרועות הביטחון, סיימו בעת הזאת שירות של מאות ימים וישלמו על כך בדם יזע ודמעות. חובת המדינה בעת הזאת לדאוג להם לדיור. הצעתי בעבר, ואני מציע כעת ביתר שאת את יישום מודל שבס-כחלון לפיו כל יזם יקבל עוד 30 אחוזי זכויות בנייה מהמדינה ובתמורה יקצה 20 אחוזים לדיור מוזל ועוד 10 אחוזים לשכירות מסובסדת לטווח הארוך. אפשר וניתן ליישם מודל זה לטובת אותם המוני אנשי כוחות הביטחון.
שישית, ולסיום: מדי שנה נוספים למדינת ישראל עוד כ-200 אלף תושבים, כמספר תושבי העיר חולון וכ-60 אלף בתי אב. ברור בעליל כי אם המדינה לא תביא לכך שנעלה מכ-50 אלף התחלות בנייה ל-100 אלף ובהמשך אף להרבה יותר, נמצא את עצמנו תחת שוקת שבורה ומצב בו לרוב צעירי הדור הבא לא תהיה כלל דירה בנמצא. זהו, כמובן, תרחיש כלכלי, חברתי ולאומי אפוקליפטי ושומה על כל מקבלי ההחלטות לעשות את הכל על-מנת שלא נגיע לכך!