לפני כמה ימים שוחחתי עם קבוצה קטנה על סכנת הפילוג בעם, ובין המשתתפים נוצרה מחלוקת סוערת: חלקם הסכימו איתי שהפילוג והקרע הפנימי הם סכנה קיומית למדינת ישראל, ואחרים טענו: "אחדות זה ערך נחמד, אבל סכנה קיומית? בואו לא ניסחף".
ואז אחד המשתתפים, בחור בשם אלישב שבדיוק חזר מעוד סבב מילואים בעזה, ביקש את רשות הדיבור וסיפר את הסיפור הבא:
"באחת הגיחות לג׳באליה הייתה לי שיחה עם חימושניק נחמד בשם דימה, כמעט בן חמישים אבל עדיין עושה מילואים. שאלתי אותו איך הוא מסביר את מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר.
ענה לי: אני חילוני. מאוד חילוני. אז הסבר רוחני לא תקבל ממני. אבל היסטוריה אני למדתי, גם ברוסיה גם בישראל. ובהיסטוריה רואים שכל פעם שעם ישראל נמצא בפילוג, הוא מותקף.
זה לא עניין של אמונה ושל שכר ועונש. זה עניין מדעי. תמיד יש לנו אויבים, ותמיד הם מחכים להזדמנות להשמיד אותנו. לפעמים הם לא יכולים, אז אנחנו שוכחים שהם שם. אבל הם מחכים, וברגע של חולשה הם מצליחים לחדור ולפגוע בנו. כמו וירוסים וחיידקים שחגים סביבינו כל הזמן, וברגע של חולשה חיסונית הם נכנסים. זה עניין ביולוגי.
לכן ברור לי, כחילוני וכמי שמאמין במדע ולמד היסטוריה, שזה הרקע למתקפה ושהדרך היחידה לנצח היא לעבוד ביחד. דימה לא אמר ׳אחדות׳ כי המילה כבר רוקנה מתוכן והפכה לקלישאה. אבל נראה לי שלזה הוא התכוון." אחדות ישראל היא משימת חיי. אעשה הכל כדי לאחות את הקרעים, לאחד את העם ולחזק את חוסנה של ישראל.