היסטוריה שמתחילה בארט-דקו

הבניין הוקם בשנת 1937 כקולנוע אלהמברה, בתכנונו של האדריכל הלבנוני אליאס אל-מור. כבר במבט ראשון ניכרת שפת הארט-דקו המובהקת: חזית סימטרית, קווים גאומטריים מודגשים ושימוש מוקפד בפרטים דקורטיביים, ששיקפו את השאיפה למודרניות עירונית ביפו המנדטורית. בשנותיו הראשונות היה אלהמברה אחד מבתי הקולנוע הגדולים והיוקרתיים באזור, ושימש מוקד תרבותי מרכזי עבור הקהל הערבי-עירוני. על בימתו הופיעו מהכוכבים הגדולים של המוזיקה הערבית, ובהם אום כולתום, פריד אל-אטרש ולילה מוראד, והאולם הפך לזירה של תרבות ערבית מודרנית בשיאה.

סיור שקורא את המבנה מבפנים

הסיור בבניין מתקיים מספר פעמים בשבוע, בדרך כלל בשעות אחר-הצהריים ובסופי שבוע בשעות הבוקר, והוא פתוח לקהל הרחב כפוף לתיאום מראש. משכו כשלוש שעות, והוא מתנהל בקצב איטי ומעמיק, המאפשר שהות ממושכת בכל אחד מחללי הבניין המרכזיים - מהחזית והלובי, דרך האולם הראשי ועד המעברים והמפַלסים העליונים. את הסיור מוביל ספי פישלר, מנהל קשרי הציבור של מרכז הסיינטולוגיה תל אביב-יפו, הגוף המפעיל כיום את המבנה. פישלר מלווה את הבניין ואת סיפורו לאורך שנים, וההדרכה שהוא מעניק נשענת על ידע רחב היקף, כמעט אנציקלופדי: מסמכים היסטוריים, מקורות אדריכליים, צילומים ועדויות מתקופות שונות. במהלך הסיור הוא קושר בין פרטים פיזיים - תקרות, חלונות, שינויי גובה ומפלסים - לבין תהליכים היסטוריים רחבים, וכך הופך המבנה עצמו לטקסט היסטורי קריא.

מבפנים: שכבות של זמן

במהלך הסיור נחשפים חללי הפנים של המבנה: לובי הכניסה, האולם המרכזי והמעברים בין המפלסים. התקרה האליפטית וחלונות הזכוכית הצבעוניים, ששוחזרו על בסיס תיעוד היסטורי, מדגימים את היקף עבודת השימור שבוצעה במקום בעשור האחרון. הסיור מציג גם את השינויים שחלו בבניין לאחר 1948, אז הוגדר כנכס נפקד והועבר לידי המדינה. בשנים אלו פעל במקום קולנוע "יפאור", שניסה לשמר את אופיו הקולנועי של המבנה בהקשר תרבותי חדש, יהודי-ישראלי, תוך התאמות תפקודיות ואדריכליות.

תור הזהב של המיוזיקל הישראלי

אחד הפרקים המרכזיים בתולדות אלהמברה קשור בשנות השישים, אז נרכש המבנה על-ידי המפיק גיורא גודיק. גודיק הסב את האולם לתיאטרון והפך אותו לבמה המרכזית של המיוזיקל הישראלי. באותן שנים הועלו באלהמברה הפקות גדולות בעברית, בהן "גבירתי הנאווה", "המלך ואני", "איש למנצח", "כנר על הגג" ובעיקר "קזבלן", שהפך לאבן דרך בתרבות המקומית. מאות עובדים, תזמורות חיות ולהקות רקדנים מילאו את המקום, והבניין שב להיות מרכז תרבות תוסס. לצד ימי הזוהר, מוצג גם סופו של הפרק הזה: הסתבכות כלכלית, חובות כבדים וקריסת האימפריה של גודיק, שנאלץ לעזוב את הארץ - סיפור המוכר גם מהסרט הדוקומנטרי "מחכים לגודיק".

דעיכה ושימור מחודש

לאחר סגירת התיאטרון ידע הבניין תקופה ממושכת של דעיכה. חלקים ממנו הוסבו לשימושים מסחריים, פרטים אדריכליים נעלמו והחזית איבדה מהדרתה המקורית. בתחילת העשור הקודם החל תהליך שימור מקיף, שהתבסס על מחקר ארכיוני וצילומים היסטוריים. עבודות השימור, שבוצעו בשנים 2012-2010, ביקשו להשיב למבנה את שפת הארט-דקו המקורית, תוך התאמתו לשימוש ציבורי עכשווי. תוצאות התהליך ניכרות בחזית המחודשת, בחלונות הגאומטריים ובחללי הפנים.

גלגול עכשווי

כיום משמש הבניין כמרכז הסיינטולוגיה של תל אביב-יפו. במסגרת הסיור מוצג בקצרה גם פרק זה בתולדותיו, כולל רכישת המבנה בשנת 2010 והשקעת המשאבים בשימורו כחלק ממדיניות עולמית של שימוש במבנים היסטוריים בולטים. ההסבר על פעילות המרכז ועל עקרונות הדת נמסר באופן תמציתי, אך הדגש המרכזי של הסיור נותר על ההיסטוריה והאדריכלות של המבנה עצמו, ולא על פעילות דתית או אידיאולוגית.

מבנה של תרבות מקומית

בסופו של הסיור מתבהר כי אלהמברה הוא הרבה יותר מאתר מבקרים. זהו מבנה שמכיל בתוכו כמעט מאה שנות היסטוריה של יפו ותל אביב: עיר ערבית מודרנית, מדינה צעירה המחפשת תרבות עברית, תקופות של פריחה ודעיכה, ולבסוף שימור מחודש שמאפשר לציבור לפגוש את הסיפור כולו. המפגש עם אלהמברה מדגים כיצד אדריכלות יכולה לשמש עדות חיה לזמן - וכיצד מבנה אחד, שנבנה כבידור, הפך לארכיון פיזי של תרבות מקומית.

פרטים מעשיים לביקור

הסיורים מתקיימים מספר פעמים בשבוע, בדרך כלל בשעות אחר-הצהריים ובסופי שבוע בבוקר. ההשתתפות פתוחה לקהל הרחב ומותנית בתיאום מראש מול מרכז הסיינטולוגיה תל אביב-יפו, באמצעות פנייה טלפונית או דרך עמוד הפייסבוק של "המרכז לסיינטולוגיה ישראל". משך הסיור כשלוש שעות, והוא מוצע ללא תשלום. הביקור כולל הדרכה מלאה וכניסה לחללי המבנה המרכזיים, ללא התחייבות לפעילות נוספת.