האוצרת בחרה עבודות של אומנים ותיקים וצעירים, שממחישות את התייחסותם למושג אבולוציה בדרכם הייחודית. יש משמעות לתליית העבודות ולהתייחסות ההדדית בין קבוצות העבודות השונות. במבואה תלוי מחבט של בייסבול עליו חרוט טקסט בחריתה חשמלית בדיו. (אורך 88 ס"מ, קוטר עליון 6 ס"מ). הניתוק של המחבט מתפקידו במציאות כמסמל כוח ותנועה והתייחסות אליו כאל אובייקט אומנותי המסמל את בלימתה של תנועה שנכלאה, יחד עם מילות הטקסט הכתובות לא לפי רצף הגיוני ("זרם התודעה"), יוצרים מפגש מעניין ולא שגרתי. לדברי האוצרת נירה יצחקי, מיקום העבודה נבחר במשותף בינה לבין היוצרת יעל יודקוביץ. מול הכניסה מונחת העבודה של ניבי אלרואי: "12 שעות ו-25 דקות", 2025, 70 על 120 על 37 ס"מ. היא מכילה ציורים בגרפיט וצבעי מים על נייר. הציורים מונחים בתוך תיבות מלבניות מעץ, המכוסות בזכוכית. השם מתייחס למשך הזמן הקבוע הקיים בטבע בין מחזורי הגאות והשפל. שינויים בגובה המים הנגרמים על-ידי כוח המשיכה של הירח.

האומנית מתייחסת לפרק זמן קבוע החוזר על עצמו וקשור למשך הזמן של עצירת הנשימה והחזרה לנשום, המתבצעת בזמן צילומי רנטגן והקרנות רפואיות. במהלך ההקרנה מצטיירים עקבות הנשימה על גבי מסך, בקווים ירוקים וצהובים. הדמות המכבבת בציוריה הוא תן המייצג במיתולוגיה המצרית את אנוביס - אל המוות, שהוא בעל ראש תן וגוף אנושי. התן משחק בין חיים ומוות, ומטלטל כשהוא מנותק מסביבתו הטבעית על היבשה, ומסובך באצות סמוך לים. על גבי מקומות מסוימים בציורים מונחות זכוכיות מגדלת, שמאפשרות מבט מקרוב על אזורים מסוימים. על-פי הקומוניקט: "התבוננות דרכם מראה קטעים המזכירים בצורתם מפות כוכבים ומתארים את מחזור הירח המשפיע על המחזורים הקבועים של הגאות והשפל". "אפוס המגבות" הוא השם שניתן לשלוש עבודות של נטליה זורברובה חברת "אסכולת ברביזון" הישראלית. "חדר אדום", שמן על קנבס, 2025, 170 על 125 ס"מ. "מגבת צהובה באור הבוקר", שמן על קנוס, 2025, 170 על 120 ס"מ, "מגבת צהובה" שמן על קנווס, 2025, 190 על 120 ס"מ. בעבודות אלה מודגמים שינויים קלים בצבע ובקומפוזיציה היוצרים התפתחות ושוני, כמו ביצירה מוסיקלית. האומן והמורה יוסי מרק מוצג בסדרה "השתקפות מן המראה", 21-2020, עיפרון ואקריליק על בד, 85 על 19 ס"מ (כל אחת) ומציג דרגות שונות של חשיפת דמותו כפי שהיא משתקפת בתוך מראה. בחינתה היסודית והשיטתית של הדמות נחשפה לעיני הקהל הרחב גם בתערוכתו שהוצגה לאחרונה במוזאון תל אביב לאמנות, שם חקר וצייר את תהליכי ההזדקנות של אמו המבוגרת.

באגף נפרד שמבנהו מלבן צר וארוך, תלויות על הקיר הצר ממול שתי עבודות של מיכל שמיר. "נערת החודש", 2001, צבעי עיפרון על נייר פרגמנט 22 על 15 ס"מ (כל אחת). הסכמטיות והייצוגיות שבדמות הדוגמניות מודגשת בעזרת קו מתאר שנעשה בעיפרון. כתם דם אדום שנוזל בין רגליהן יוצר ניגוד בינה לבין התפקיד הייצוגי שלה ומציג אותה כאישה בשר ודם עם מחזור חודשי. יש לציין שגם המחזור החודשי מהווה סמן של זמן. מיקום העבודה נקבע במכוון על-ידי האוצרת. לדבריה: "כדי ליצור דיאלוג עם סידרת הצילומים של גדעון גכטמן ז"ל שנמצאת בקיר מימינה. סידרת הצילומים של גדעון גכטמן מתוך המיצב "חדוה", נוצרה בשנת 1995 ומכילה ארבע קבוצות שכל אחת מהן מכילה ארבעה צילומים. הם מציגים תקריבים של פסלי אישה, המורכבים הן מברונזה והן מחלקים של קרמיקה. הוא מדבר על אבולוציה טכנולוגית ותרבותית ולא ביולוגית. הוא הופך את הנערה הנוסטלגית לאורגניזם קיברנטי ולאובייקט תעשייתי. הוא מקנה חיים נצחיים לגוף הביולוגי בר התמותה.

תומר ספיר מציג מקבץ שנוצר במשך שנים רבות. עבודות שבקומוניקט כתוב עליהן: שהן "מוצגות בתהליך אבולוציוני שנע מיצירת קונפיגורציות אורגניות מופשטות להתמקדות בנוכחות האנושית ובציביליזציה". אבנר כץ מוצג ב"סדרת קיץ בסטודיו", טכניקה מערבת על נייר, 2003, 28.5 על 22.5 ס"מ (כל אחת). "אצטרובלים", שמן על בד, 2007, 001 על 120 ס"מ (כל אחת). "סדרת החוביזות", טכניקה מערבת על נייר. 2003, 29.5 על 21 ס"מ (כל אחת). סדרות פשוטות, אחידות ובעלות מקצב סדור. לעיתים הוא משלב קטעי טקסטים. האומן המוזיאלי ידיד רובין מציג את "ללא כותרת" (סדרת ברושים), 2008, שמן על בד, 30 על 15 ס"מ (כל אחת). "ארבעת העונות", 91-1990, שמן על בד, 130על 130 ס"מ (כל אחת). בעבודתיו חוזר ידיד רובין על אייקונים מסוימים כמו: ברוש, בית, טרקטור, שמש, שדה חרוש, ההופכים לסמלים ומכניסים סדר ומקצב פנימי. הצבע מונח בשכבות עבות, אותן הוא "חורש" ומתחבר הן לנפשו והן לנוף ארצנו. תערוכה מעניינת רבגונית ומגלה אינטרפרטציות שונות לנושא האבולוציה, הזמן הקצוב, והקשר בינו לבין האדם.