יהודה אריה לוי ראש המחלקה הטכנית של ארגון לח"י נהרג בתחילת מלחמת העצמאות בידי כיתת יורים של הלח"י לאחר משפט שדה. בשנת 1982, 34 שנים לאחר מותו הוענקו בטקס רשמי לאביו בן המאה אותות עיטור לוחמי המדינה (על"ה) ולח"י. שמו של יהודה לוי שכינויו המחתרתי בלח"י היה "שמואל" צורף לרשימת חללי לח"י וכך למעשה טוהר רשמית שמו. הוצאתו להורג של יהודה אריה לוי מזכירה במידה רבה את הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי ביוני 1948 בתקופת מלחמת העצמאות על-ידי כיתת יורים של אנשי ההגנה -פלמ"ח, אלא שבעוד נגד טוביאנסקי הוטחו האשמות של בגידה ומסירת ידיעות לאויב (לבריטים) נגד יהודה אריה לוי לא נטענו טענות למסירת ידיעות לבריטים. חטאו של יהודה היה חוסר משמעת, עצמאות ואי מרות, ועל כך שילם בחייו. גם היום, בחלוף למעלה מ-70 שנים מאז הוצא יהודה לוי להורג, לא הכל ידוע לציבור בפרשה בשל שתיקתם לאורך שנים של המעורבים בפרשה, חלקם דמויות ידועות ומוכרות. יהודה אריה לוי פטריוט נאמן לעמו נרצח למעשה בידי חבריו ללח"י ואיש לא נתן את הדין על כך.

יהודה אריה לוי - פרקי חייו

יהודה אריה לוי נולד ב-1916 ביאנינה שביוון למשה ולציפורה. יהודה גדל במשפחה בורגנית ואמידה. בהיותו בן שנתיים, עקרה המשפחה למילאנו שבאיטליה, שם גדל והתחנך. בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בתל אביב. האב משה ובניו פתחו בתל אביב עסקי מסחר בדים ועוד ("בני משה לוי"). יהודה נשאר בחו"ל כדי לסיים את לימודיו התיכוניים ועלה לארץ כעבור שנה בשנת 1936. ב-1937 הצטרף לפלוגות בית"ר בראש פינה, שם התאמן בנשק ובשיטות לחימה. באותן שנים, במשך שלוש שנים למד כלכלה בהתכתבות באוניברסיטת גנואה שבאיטליה וגם נסע לשם לתקופות שונות. משחזר ארצה, הצטרף ב-1940 לשורות ארגון לח"י וקיבל את שמו המחתרתי "שמואל". יהודה אריה לוי סייע בהקמת תחנת השידור המחתרתית הראשונה של לח"י, על גג אחד הבתים שברחוב דיזנגוף בתל אביב. בהמשך עבר לנתניה ועבד בליטוש יהלומים. באתר יזכור אני קורא כי בתקופות בהן שהה יהודה באיטליה לצורך בחינות בלימודיו, רכש גם ידע טכנולוגי צבאי בסיוע שני ידידים, האחד קצין בצבא הקבע והשני בעל בית-חרושת לנשק. בשנת 1946 חזר יהודה אריה לוי לתל אביב. בזכות ידיעותיו הטכניות, מונה לראש המחלקה הטכנית של לח"י. בזכותו פרחה תעשיית חומרי הנפץ של לח"י. הוא פיתח, בגג בית ברחוב שבזי 65 בתל אביב יחד איש לח"י יעקב חרותי ועם צוות המחלקה, כלי נשק מתוחכמים וחומר נפץ רב עוצמה, ששימש לפיצוץ רכבות, מתקני הנפט בחיפה, ועוד. בידיו היה מתכון לייצור חומר נפץ הרסני, זול יחסית, שקל לייצרו ואין הוא רגיש בדומה לחומרי הנפץ שהיו בידי ה"הגנה" והפלמ"ח. מחלקתו גם בנתה סליקים ובונקרים.

פורש מהלח"י

עם החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 ופריצת מלחמת העצמאות הגיע לוי למסקנה מהיכרותו עם מאגרי הציוד המוזנח של לח"י, שיש לאחד כוחות עם ה"הגנה" במלחמה על עצמאות המדינה. הוא גרס שעל לח"י להתפרק ולהצטרף להגנה והציע להעמיד לרשות ההגנה את מלאי חומר הנפץ ואת סודות ושיטות יצור חומרי הנפץ שבידי הלח"י. חברי מרכז לח"י שכללו את נתן ילין-מור וישראל אלדד לא היו שותפים לדעה זו. הם סברו כי הבריטים אינם חושבים לעזוב את הארץ וכי מוקדם מאוד לדבר על התפרקות לח"י. יהודה לוי הודיע בגלוי ולא הסתיר דעתו כי אינו מקבל את עמדת המרכז ויפעל על דעת עצמו וכי הוא מתכוון להצטרף להגנה. לוי היה חבר פעיל בלח"י וידע הרבה מסודות הארגון. אנשי לח"י חשדו וחששו כי יגלה את סודותיהם החשובים. כולל מתכוני חומר הפץ וכן "פרשיות לא נעימות" ואלה יגיעו לידיעת אנשי ההגנה. חברים ובכירים בלח"י ובהם יעקב בנאי מפקד החטיבה הלוחמת בלח"י נפגשו עימו דיברו על ליבו ניסו לשכנעו לקבל את מרות המרכז ולהניאו ממימוש איומו להצטרף להגנה, בהסבירם שלא ייתכן שחבר אחד יקבל החלטה כה גורלית, בניגוד לדעת הכלל, ואף יבצע אותה. אבל לוי עמד על דעתו. מכשהבינה הנהגת -מרכז הלח"י כי יהודה אריה לוי נחוש לממש איומו לעזוב את הלח"י ולהעביר מידע ל"הגנה" החליטה להביא את יהודה אריה לוי לדין בפני בית הדין של הארגון באשמת בגידה והפרת משמעת הארגון.

חטיפתו מביתו והוצאתו להורג

לוי התגורר בחדר ששכר בדירה ברחוב הירקון 98 בתל אביב. עם שחר בבוקר ה-15 בינואר 1948 הגיעו לבית ברחוב הירקון 98 בתל אביב הצמוד לחוף הים, קבוצת אנשי לח"י מזוינים חלקם כנראה אנשים שהכיר. הם הוציאו חטפו אותו מהבית וביקשו מימנו להתלוות אליהם. יהודה ככל שידוע לא התנגד. הוא הוסע הובל במונית לבית באזור פרדסים ברעננה. כאן נערך לו משפט שדה. שלושה מחברי הלח"י מונו על-ידי מרכז ארגון לח"י לשופטיו. לאחר דיון ממושך התברר כי רק אחד מ"השופטים" סבור שיש להוציאו להורג וכי האחרים סוברים שיש לבודדו או להגלותו. שלושת השופטים יצאו להתייעצות עם המרכז בתל אביב וחזרו עם החלטה שיש להוציאו להורג. פסק הדין אושר על-ידי מרכז התנועה והנהגתה וכבר באותו יום הועמד יהודה אריה לוי בפני כיתת יורים והוצא להורג על-ידי חבריו ביריות אקדח. ניתן רק לשער מה עבר על לוי, פטריוט נאמן לעמו ולמולדתו כשראה את חבריו מהארגון לו תרם כה רבות יורים לעברו. ייתכן שלוי לא האמין שחבריו יוציאו אותו להורג .יהודה היה רווק. בן 31 היה במותו. באתר העמותה להנצחת מורשת לח"י יהודה אריה לוי (הלוחם שמואל) מתואר כ"בעל כישרונות רבים, נעים הליכות וידיד טוב לחבריו במחתרת, וכאשר נודע על מותו, גרמה להם הידיעה לזעזוע קשה".

גופתו נמצאה שלושה שבועות לאחר הוצאתו להורג

כשלא הגיע לסעודת שבת בבית הוריו גברה הדאגה ואביו משה ואחיו יצחק יצאו לחפשו. למשפחתו המודאגת לא נמסרה כל הודעה על מותו. לאחר מספר ימים נודע למשפחה כי יהודה לוי הוצא להורג בידי חבריו לארגון. בני המשפחה פנו לרבנות תל אביב בסיוע איתור גופתו והבאתו לקבר ישראל. הרבנות פרסמה בעיתונות דרישה בתוקף שיודיעו לה על מקום המצא הגופה או על מקום קבורתו כדי להביאה לקבר ישראל. זמן קצר לאחר פרסום ההודעה נשלח מכתב אנונימי לחברה קדישא כי הגופה נמצאת בפרדס ליד רמת הדר בקרבת הכביש בין רמתיים לפתח תקוה. שוטרים ממשטרת רעננה יצאו למקום שצויין במכתב ולאחר חיפושים מדוקדקים מצאו ביום חמישי 5.2.48 גל אדמה ובתוכו נעוץ מקל ועליו שמו של ההרוג. המשטרה חפרה ומצאה את הגופה. הוריו של ההרוג הובאו למקום וזיהו את הגופה כבנם יהודה אריה. הגופה הועברה לבית החולים הממשלתי שבפרדס-כץ. הרופאים גילו כי הגופה נוקבה בכדורים רבים. האם היה כאן וידוא הריגה? למחרת יום שישי 6.2.48 בשעה 12 בצהריים כשלושה שבועות לאחר שהוצא להורג הובא יהודה אריה לוי למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. במודעת אבל שפרסמה המשפחה נאמר: "בצער רב אנו מודעים על פטירת יהודה אריה לוי בדמי ימיו -בן 31 אשר נפל קורבן באופן טראגי על מזבח המולדת ביום ד' בשבט תש"ח 15.1.48 חבריו ומוקיריו מתבקשים לחלוק לו את הכבוד האחרון המשפחה המתאבלת". מפקדת לח"י הודיעה בהודעה פנימית לחברי הארגון "פנימית בהחלט": לאחראים בכל המחלקות ולכל אנשי התנועה כי לוי ("שמואל") נאשם בפעולת הרס לחתירה תחת יסודות התנועה וזריעת דמורליזציה וגילוי סודות של התנועה ונידון ב-15 בינואר למיתה בירייה. פסק הדין אושר על-ידי מרכז התנועה בו ביום.

"נרצח ביד זדים על הגנת המולדת"

על מצבת קברו בנחלת יצחק כתבה המשפחה: "בונה תקומת המדינה יהודה אריה ב"ר משה לוי נולד ביום ה' חשון תרע"ז נרצח ביום ד' שבט תש"ח ביד זדים על הגנת המולדת לטובת עמו תבוא נשמתו בצרור החיים עם גיבורי המולדת". המשפט הכתוב על המצבה "נרצח ביד זדים" הרגיז את אנשי לח"י והם ביקשו מהמשפחה להסירו אולם המשפחה לא נענתה לבקשה והכיתוב על המצבה קיים עד היום. ביקרתי בימים אלה (פברואר 2026) בבית הקברות בנחלת יצחק. קברו של יהודה אריה לוי נמצא בגוש 2 אזור 67 שורה 10. זהו אולי הקבר היחידי מבין כמה אלפי הקברים בבית העלמין שמול הכיתוב צומח באדמה צמוד שיח ממש על הקבר ומסתיר את כיתוב התחתון "נרצח ביד זדים" ולא רק זאת, לפני השיח הגבוה המסתיר את הכיתוב נשתל צמח ממשפחת הצבר הדוקרני כך שלמעשה אין אפשרות או קשה להזיז את השיח כדי לראות את הכיתוב. האם זה מקרי? אולי.

הכרה כחלל לח"י וטיהורו הרשמי

לאחר הקמת המדינה פנו כמה ממכריו של יהודה לוי לעוזרו של בן-גוריון נחמיה ארגוב בבקשה שתיפתח חקירה בפרשה ורוצחיו של לוי יועמדו לדין. אולם מסיבות שונות לא נפתחה חקירה בפרשה. ב-1953 פנה יעקב חרותי חברו של לוי ליצחק שמיר בבקשה לצרף את שמו של לוי לרשימת חללי לח"י הנקראים בטקס יום הזיכרון ליאיר. הוא נענה בשלילה, בנימוק ש"מדובר בטרגדיה שעלולה לעורר סערה בלתי מוצדקת". רק בשנת 1977 צורף שמו לרשימת חללי לח"י ומשפחתו קיבלה את עיטור לוחמי המדינה. בספרים של ילין מור ויעקב בנאי על לח"י, אין פרשה זו מוזכרת כלל. בני משפחתו של יהודה אריה לוי שחקרו ויודעים כנראה את שמות שופטי ורוצחי יקירם מעולם לא סלחו להנהגת ולוחמי לח"י שהיו מעורבים בפרשה גם לאחר שיקירם יהודה אריה לוי צורף לרשימת חללי לח"י ולמעשה טוהר רשמית.