הוזמנתי להרצות בפני חוג הפרופסורים לחוסן לאומי - אנשי אקדמיה שעוסקים יום-יום בביטחון, אסטרטגיה והאתגרים העמוקים של החברה הישראלית. בפתח דברי חזרתי על קריאתה של מפלגת זהות ליצירת חזית (בלוק טכני) שתכלול את כל הכוחות האידאולוגיים והאמוניים - בתוך הכנסת ומחוצה לה.
ואולם, המשכתי ואיתגרתי את הקהל. מישהו מסוגל להסביר במה טובים יותר הכוחות החדשים על פני הנציגים המצוינים שנמצאים בכנסת כיום? איש מן הפרופסורים לא הצליח לענות... ואז החלה ההרצאה....
דיברנו בפתיחות על מצבה של החברה הישראלית, על המערכה בעזה, ועל הקשר הישיר שבין תפיסות פוליטיות, קבלת החלטות וחוסן לאומי. הדיון עסק בשאלות קשות של מציאות, גבולות כוח, אחריות מדינית ויכולת הכרעה. עלו שם שאלות נוקבות, לעיתים לא נוחות - בדיוק מה שצריך לקרות כשמדברים ברצינות על עתידה של מדינת ישראל.
חוסן לאומי לא נבנה מהכחשה, ולא מהעמדת פנים. הוא נבנה מאמת, מעימות עם כשלי העבר, ומהעזה לחשוב אחרת. תודה על שיח רציני, מכבד ובעיקר אמיתי.