המציאות הקולנית, צעקנית, וגם מחוקקת, מעוררת מחשבה טורדנית: האם זו המציאות השוררת בכנסת? זו הנראית לנו מן המרקע? צעקות, הפרות, אפילו הטלת עונשים והרחקה מאולם המליאה או מחדרי הוועדות. אלו רק כמה תופעות הגורמות לתחושת בושה לרבים. הכנסת, למשל, ספק אם היא גורם לאהדה. נדמה כי הנבחרים חותרים לביזוי מקום עבודתם, ולאו-דווקא מתאמצים להקפיד על כבודו של המוסד, המופקד יום יום על תקינות המשטר הדמוקרטי אצלינו. כאילו אומרים לעצמם: נתמיד בהנצחת המציאות המכוערת השוררת בפרלמנט. "פרלמנט", אם תרצו, זהו כינויו של מוסד חלופי, ספונטני, לכנסת. נבחריו ממש שוקדים על יצירת מראות שונים מן המראות המאפיינים מציאות מוכרת, אף מכוערת. ה"פרלמנט" הוא המוסד החלופי. כאמור, זוהי תופעה כה נבדלת ממראות הכנסת. כוונתינו לפרלמנט, שנוסד מעצמו, וכה נבדל מן הכנסת. פרופסור נירה חטיבה נושאת בתואר רם מטעם אוניברסיטת תל אביב. בשנות פעילותה הרצתה וחקרה תחום התמחות נדיר: שיפור מקצוע ההוראה של המרצים לסטודנטים. וכן התמחתה בתחום המתימטיקה. בתום שנות פעילותה, נרשמו לזכותה מחקרים רבים מאד. אבל עם צאתה לגימלאות, החלה לתהות, לשאול את עצמה: "ועתה, עם היותי גימלאית, כיצד להעסיק את עצמי?". וכך היא חוקרת את תחום עיסוקה החדש: מה אופיו של "הפרלמנט", אותה התכנסות של אזרחים מן השורה, אזרחים שלא נבחרו, אזרחים המעדיפים לקיים שיח על "מה שבא להם", אך לא על פוליטיקה. זהו מוסד חברתי שנוסד מעצמו. ה"פרלמנטים" הללו הם חלק נכבד מאוד בתחום המחקר המדעי של "הגיל השלישי". התופעה של "פרלמנטים" מתפשטת בארצינו והיא צורך חברתי. היחסים בין המתכנסים הם אנושיים, חמים, וחילופי הדברים אינם מתמקדים בנושא אחד. ספונטניות היא המכנה המשותף. מדובר במניין מתכנסים או יותר, המשתייכים לזרמים שונים, למקצועות מגוונים, והם בגילאים שונים. קפה "כסית" בתל אביב הוא מראשוני ה"פרלמנטים" הפעילים. השיחה שלי על נושא זה עם פרופ' חטיבה קולחת והיא עצמה מגדירה כ"מקסימה" את האווירה השלטת ב"מוסדות" אלה. לפני זמן לא רב נעשיתי אף אני חבר בפרלמנט באזור מגורי. מספר החברים בהתכנסות בה אני שותף הוא כחמישה. לפחות שניים מהם הם פרופסורים בגימלאות למתימטיקה. באחת מן ההתכנסויות, אחת לשבוע, בשעת בוקר, עסקו החברים ב"תורת הקוונטים", מה שהותיר אותי כמקשיב בלבד. פעם, במרוצת אחת ההתכנסויות בהשתתפותי, התרשמתי מאUוירת החברות, האדיבות, ההומור, הקשר החם בין המשתתפים, ונוכחות המנעד שהוא רחב היריעה. כל אחד מאיתנו זכור בתורו כמזמין משקאות חמים למשתתפים, ולטעמם. וכאשר מסתיימת ההתכנסות, ולא בשעה קבועה, אני יוצא כלוא בתחושה זאת: הלוואי שכל מדינתנו תשמש כר פורה לעוד ועוד "פרלמנטים" כאלה. כולם ללא קולות רמים, לא צעקניים. נראה שנשמר כלל אחד, ללא תקנון מחייב: בלבד שלא יקרינו שמץ מן האUוירה המאפיינת את ה"פרלמנט" שלנו, זה המתואר כאן. כי מי יתן ויוקמו אחרים כמותו. ונייחל להשלטת אוUירה כה נבדלת לחלוטין מזו המאפיינת את הכנסת.