היא משלבת בין אמנות הציור והצילום בסגנון ה"טבלו ויואנט", מלבישה את הדמויות המצולמות ומסדרת אותם בסצינות שונות. עבודותיה מתייחסות, בין היתר, לשלבים בחיי אנוש, ולרגשות כמו כמיהה, בדידות וזרות. לדוגמה: בעבודה "פייטה" מגולמת האם האבלה על-ידי חיילת ישובה, המחזיקה בידה קיטבג. המגלם את בנה המת... היצירה "לידת ונוס", מתייחסת לציור הידוע של בוטיצ'לי (הדפס צבע ארכיוולי, 80 על 150 ס"מ). נצפים בה שני שולחנות כשלצד כל שולחן ניצבת קבוצה של חיילים וחיילות בתנוחות שונות. במרכז, ברווח בין השולחנות ניצבת בחורה בשמלה לבנה ופרח לבן בשערה. קרול איי פויירמן ילידת 1945, היא פסלת וסופרת יהודיה שחיה בארה"ב. היא מפסלת פסלים היפרריאליסטיים בטכניקה מעורבת. הפסלים הקטנים בדרך כלל מציגים שחיניות לבושות בגדי ים צבועים ולראשן כובעי ים, המכוסים בקריסטלים של סברובסקי. הן מתוארות בתנוחות שונות יחד עם אביזרים נילווים. יש גם פסלי ברונזה כמו הפסל "מגניפיסנט", 2020. הניצב על בסיס אבן ומידותיו 50.8 על 15.2 על 22.8 ס"מ.

לי ינור, ילידת חיפה. 1963, היא אומנית רב תחומית העוסקת בפרפורמנס, וידאו ארט, צילום סטילס, מיצבים, חיתוכי עץ ועוד. היא סיימה תואר ראשון במחלקה לצילום בבצלאל האקדמיה לאומנות ולעיצוב בירושלים. היא המשיכה לתואר שני באומנות חזותית בפריז. השתתפה בתערוכות רבות וזכתה בפרסים ביניהם פרס קונסטנטינר לצילום ממוזאון תל אביב לאמנות (2002). היא מציגה בגלריה זמאק בעיקר חיתוכי עץ בטכניקה של שפשוף, צבע עיפרון ודיו על נייר שנעשה ביד והדפסים צילומיים. נטע הררי נבון נולדה בשנת 1970 ביהוד. היא ציירת, אומנית ומרצה. למדה בתלמה ילין, במדרשה לאומנות בבית ברל (2017) ובבצלאל. השתתפה במספר תערוכות בגלריות ומוזאונים בארץ ובחו"ל. זכתה בפרסים כמו פרס מפעל הפיס "דיוקן ראשון" ופרסי "אמן מורה" ואמן בקהילה". הייתה בין האומנים שהשתתפו באנגליה בתערוכה דיסמלנד של האומן הגרפיטי הידוע בנקסי. מציגה יצירות גדולות ממדים, המצויירות בצבע שמן על עץ. נושאיה הדימיוניים הלקוחים מעולם הטבע, ומהמיתולוגיה, עוסקים באסונות פרטיים ולאומיים, טראומות, אלימות ועוד. היא משתמשת בצבע לבן שלדבריה הוא "עוד תנועה בתוך המרקם השלם יותר".

דנה זלצמן מעלה בציוריה. שהן יצירות מופת. את המורכבות של הנשיות המודרנית. היא מתייחסת בעיקר לזרות, זיכרון וניסיון רגשי. היא מציירת דוממים וחיים בדיוק מירבי, בטכניקות שלמדה באקדמיה לאומנות בפירנצה ומשלבת בעזרת דימויים וסמלים את מבטה הפנימי האישי עם נרטיבים אוניברסליים. לדוגמה הציור "לוח כביסה ישן " 2023. שמן על עץ, ממוסגר, 63 על 90 ס"מ . ניצן מינץ (1989) היא משוררת, ציירת גרפיטי, ציירת ועוד. היא יוצרת יצירות "תלויות מקום" בהן היא מתייחסת לחלל בו הן מוצבות. ניצן גדלה בנווה צדק בתל אביב, למדה במנשר ובבית ספר לכתיבת שירה "הליקון". שיריה צוירו על ידה על קירות בתל אביב ומשנת 2013 החלה להציג גם בחללים קונבנציונליים. יצירותיה על קירות בחללים ציבוריים נמצאות במונטראול, ניו-יורק, מיאמי ובערים שונות באירופה: לונדון, פראג, פריז, וינה, ברלין ועוד. עובדת בעיקר עם שבלונות. יוצרת ומציגה בשיתוף פעולה עםבן זוגה דדה.

אורית אקטע-הילדסהיים (1970), היא אומנית מחוננת, המעלה בסבלנות מרובה בציוריה המדויקים את המוצאות אותה ומשלבת בחלק מהם מלבושים ותכשיטים תימניים הקשורים למורשתה. אורית היא זוכת הפרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאלסטית 2011. היא הציגה תערוכת יחיד במוזאון זה בשנת 2012. למדה ציור בין היתר אצל מאיר נטיף. היא משתמשת בסמלים אותם היא מעלה בצבעוניות עדינה שהיא לעיתים כמעט מונוכרומית. לדבריה הציור הציל את חייה.

את הסבל האישי והקולקטיבי היא מעלה בדרכים שונות. כמו לדוגמה בציור "לורנטוס", 2021. שמן על עץ, 95 על 75 ס"מ. היא מתייחסת לעינויים המהדהדים את זר הקוצים המסמל סבל וייסורים, שמופיע על ראשו של ישו, ודרך ציור דמות אישה עירומה, שפלג גופה העליון נצפה כשענף קוצני כרוך סביבו וסימני פציעות מדממות ניראות עליו. בציור "פרג'יל" (שברירי), 324-2023. שמן על בד 200 על 160 ס"מ. היא מציירת את דמותה העירומה כשהיא נצבת בתנוחה של הדמות המפורסמת של ישו המכונה "אקו הומו". הא מתייחסת לסבלו של ישו המעונה לפני צליבתו כשהוא מוצג בפני ההמונים. האומניות מציגות עבודות המתייחסות למציאות ודמיון, שכל ורגש, הווה ועבר ומדגימות אפס קצהו של כוח היצירה הנובע. יישר כוחן.