ג'מאל בואי, בעל טור בניו-יורק טיימס, מנתח במאמרו את הצעתו של סטיבן מילר לביטול האזרחות האוטומטית לילדי מהגרים שנולדו על אדמת ארצות הברית. בואי טוען כי מילר מבקש להחזיר את הגלגל לאחור לתקופות אפלות בהיסטוריה האמריקנית, תוך שהוא מעניק פרשנות מצמצמת ומעוותת לתיקון ה-14 לחוקה. לדבריו, המהלך אינו רק ניסיון לצמצם הגירה, אלא קריאת תיגר על עצם ההגדרה של אזרחות שוויונית שאינה תלויה במוצא או במעמד ההורים. בניתוחו מציין בואי כי סטיבן מילר נסמך על תיאוריות משפטיות שנדחו בעבר, המנסות לטעון כי "סמכות השיפוט" המוזכרת בחוקה דורשת הסכמה הדדית של המדינה והפרט. בואי מדגיש כי גישה זו עומדת בסתירה מוחלטת לכוונתם המקורית של מנסחי התיקון לאחר מלחמת האזרחים, שנועד להבטיח שאיש לא יוחרג מהקהילה הפוליטית באופן שרירותי. לטענתו, המאמץ של ממשל טראמפ להוציא צו נשיאותי בעניין זה הוא ניסיון לעקוף את הקונגרס ואת החוקה עצמה כדי ליצור מעמד של אנשים חסרי זכויות. התובנה המרכזית של בואי היא שהמאבק על אזרחות מכוח לידה הוא קרב על דמותה של אמריקה כדמוקרטיה מכילה לעומת אתנו-לאומיות מדירה. הוא מזהיר כי קבלת עמדתו של מילר תערער את היציבות החוקתית ותפתח פתח לשלילת זכויות מקבוצות נוספות בעתיד. להערכתו, המהלך נועד לייצר משבר משפטי מכוון שיאלץ את בית המשפט העליון להכריע בשאלות יסוד של זהות ושייכות. - הדברים מובאים כתמצית המאמר המפורסם ב-The New York Times.