במאמרו בוושינגטון פוסט (Washington Post), מנתח ג'פרי פאולר את האיום הגובר של טכנולוגיית הדיפ-פייק על קהילת יוצרי התוכן בפלטפורמות הדיגיטליות. לדבריו, היכולת לשכפל באופן מדויק את המראה והקול של אנשים מוכרים יוצרת וואקום משפטי מסוכן, שבו דמותם של היוצרים מנוצלת ללא הסכמתם או תגמול הולם. פאולר מדגיש כי בעוד הטכנולוגיה דוהרת קדימה, מערכות האכיפה של יוטיוב והחקיקה הקיימת נותרות מאחור ומתקשות לספק הגנה אפקטיבית. במאמרו בוחן פאולר את שאלת הבעלות על "הזהות הדיגיטלית" בעידן הבינה המלאכותית. לטענתו, היעדר סטנדרט אחיד לזכויות פרסום ברמה הפדרלית בארה"ב מאפשר לחברות טכנולוגיה להשתמש בנתוני יוצרים לאימון מודלים, תוך פגיעה ישירה במקור פרנסתם של העיתונאים והאמנים. המסקנה העולה היא כי ללא הגדרה מחודשת של זכויות הקניין על דמותו של אדם, תעשיית התוכן עלולה לספוג נזק בלתי הפיך שיערער את האמון בין הפלטפורמות למשתמשים. לסיום, פאולר מתריע כי המאבק הנוכחי ביוטיוב הוא רק קצה הקרחון של סוגיה חברתית רחבה יותר. הוא מציין כי הכוח להילחם בזיופים דיגיטליים אינו יכול לנוח רק על כתפי היוצרים הבודדים, אלא מחייב אחריות תאגידית מצד ענקיות הטכנולוגיה. לפיכך, עתיד היצירה הדיגיטלית תלוי ביכולת של המחוקקים והפלטפורמות לייצר מנגנוני סינון ואימות שיבטיחו כי החדשנות הטכנולוגית לא תבוא על חשבון האוטונומיה האנושית הבסיסית. - הדברים מובאים כתמצית המאמר המפורסם ב-Washington Post.