כבוד הרמטכ"ל, נפלת בפח. הרשה לי להסביר. כשבחדשות מספרים על זעם CNN ותגובת צה"ל, אני נחרד וזועם. כשמטיפים לנו על "ההתנהגות המצופה מחיילי צבא ההגנה לישראל" וכבר רמטכ"ל צבא הכיבוש מעורב והוא הנחה לחקור (ולמצות את הדין עם הנאשמים, שכבר נמצאו אשמים למכביר), איני יכול אלא להטיח את ראשי בקיר. הנה המחלה היהודית הנודעת: הכאה על חטא מדומה. תגובה גלותית מעוותת. הודאה באשמה לכאורה בתקווה שהעולם אולי ישנא אותנו קצת פחות. העניין כל כך מעוות, וכל כך מוצא מקונטקסט נכון, שכדאי להזכיר קצת היסטוריה, גם לכבוד הרמטכ"ל.
פעם מילה נרדפת ללוחמים בכל יחידות העילית הייתה "קיבוצניקים". חלפו הימים, אלו לא פני הדברים היום. משותפות מיום ההולדת עד יום הפטירה, קיבוצניקים הפכו למיליונרים עם וילות צמודות קרקע, וערכים של פעם הוחלפו בעיקר בנוחיות וכסף, הרבה מאוד כסף. היום שיוך קבוצה לתפארת הלוחמים בצבא כולו הוא פשוט: כיפות סרוגות, אותם ה"מתנחבלים" המאמינים באלוהים ובמדינה. אלו שהקפלניסטים אוהבים לכנות בשאט נפש "משיחיים". במשך עשרות שנים פועלים בכל אזור יהודה ושומרון, מירושלים הבירה במעגלים כלפי חוץ, ולא רק שם, מה שנקרא "אנרכיסטים". בעיקר זרים (אירופים ואמריקנים) שמגיעים להתסיס את האוכלוסייה הערבית המקומית.
יש גם מוסדות של ממש, חלקם של האו"ם-שמום, אחרים במימון ממשלתי אירופי, השוקדים להתסיס את פני השטח. לדוגמה, אם יעז צה"ל, בכוחות מרובים, להרוס – אחרי אישור של כל הערכאות המשפטיות – בנייה בלתי חוקית ("מאחז") נאמר בדואית, הרי שכל התקשורת הזרה תדווח על כך בהרחבה בעולם, כאילו זה כל מה שישראל עושה מדי יום ביומו, 24,000 הריסות מדי שנה בשנה, והכול באישור, והכול בחדווה ובצהלה. הרס ורצח, שכן ידוע שאנחנו רוצחים ילד פלשתיני כל שעה. לפני שנים רבות נסעתי לסקר את אחד האירועים הקבועים של האנרכיסטים. מדי יום שישי, מחוץ לעיר דתית אשר מחוץ לירושלים, הם היו עורכים את ההצגה לתקשורת.
הצגה לתקשורת ומלכודות ההסברה
הצבא היה מגיע, וכמענה למטר אבנים היה משתמש בגז מדמיע. הכל היה מתוזמן, ממש כמו בתסריט, והצבא כמו שלומיאלים היה עומד ונופל בפח. היה זה בשישי, והתקשורת הגיעה, ובמקום להכריז על השטח כשטח צבאי סגור, כולם הוזמנו. אלו עם דגלי פלשתין ואבנים, אלו עם מצלמות ואפודים של PRESS ואלו עם גז מדמיע ומדי צבא הקלגסים, הנאצים החדשים. צבא של שלומיאלים, הצבא המוסרי ביותר בעולם. צריך ללמוד מאויבינו: באירועים שהם מארגנים, כולם מיישרים קו. איש לא יעז לדבר אלא אם כן הוא אמור להיות הדובר. כך בהפגנות. כך אפילו בעכו, רגעים לפני פריצת אינתיפאדה. סמכות הדיבור הייתה בלעדית, ואיש לא העז לערער על כך.
כולם שמרו על שתיקה. אצלנו היהודים זה בלתי אפשרי בעליל. לכל אחד יש דעה, כל אחד חייב להביע אותה, ואוי לעולם אם יהיו סייגים כלשהם בעניין. חופש דיבור הוא מוחלט, אבסולוטי, והמחיר לא משנה. אם הצבא אחראי ואם לא, בצבא יש מערך שלם של דובר צה"ל, ועל אחרים אסור להתראיין או להביע דעה. ראו מה קורה כשחיילים או מילואימניקים מנסים להסביר את דעתם או הלך רוחם או השקפת עולמם. הם מציגים את משנתם, בלי פלפול וללא כחל ושרק. הם מנסים לטעון, לשכנע, עד לפתח מכונית הכתב הם מגיעים. אך הוא מגחך, לא מאמין, מתעב ואולי אפילו שונא. כתב ניטרלי הוא ודאי אינו. רואים זאת בהבעות פניו ובשאלותיו.
המצלמה ממשיכה לפעול, והחיילים ממשיכים לשפוך שמן על המדורה, בדיוק מה שהכתב טען, הם אששו, והנה הפוליצר בדרך. זו התרבות הרווחת. הכל בתקשורת. בצבא זה צריך לעבור דרך דו"צ, אך בין מצוי לרצוי המרחק רב. מדוע לא היה שם נציג דו"צ? הכל ידוע, רק צה"ל עסוק בגזרות אחרות. לא בחזית התודעה, כי זו באמת זניחה, לא חשובה, שולית, שטותית. הנה החשבון, כבוד אדוני: מסתבר שהתעלמות עולה לא מעט. רוצה הרמטכ"ל להעמיד מישהו לדין, שמישהו יחטוף וישלם, אולי מן הראוי שיסתכל במראה: הוא שעומד בראש הארגון. האחריות היא שלו. התרבות הקלוקלת פשתה בכול. כמה משרתים במערך דו"צ – 500?
התעלמות ממקורות גלויים ומחירה
אולי כדאי שהם יהיו מודעים לכל המקומות והאירועים המועדים לפורענות – דבר שאינו סודי ביותר כי אם ידוע לכול (או לכל מי שמעוניין ומתעניין), ויתייצבו שם? אך אנחנו רגילים להתעלם ממקורות גלויים (למרות שבעבר הייתה לפחות יחידה אחת שעסקה בכך). הנה דוגמה לאוזלת יד שעלותה הייתה ועדת חקירה בראשות השופט טירקל ז"ל: משך חודש שלם דיווח סטיב אמרסון על התוכניות והעומד לקרות, הכל בזמן אמת. בצה"ל לא התייחסו, לא התכוננו, שלחו את לוחמי השייטת עם אקדחי צעצוע או צבע, והם השתלשלו מהמסוקים ישר לתוך לינץ', ועוד ישראל הייתה צריכה להתנצל ולשלם פיצויים. מה למדנו? מגיעה רשת CNN ומלמדת אותנו פרק נוסף, לאחר שכבר החסרנו שיעור או שניים.
לדוגמה, באותו אירוע-חוזר-על-עצמו בנעלין שנסעתי לסקר בשנת 2008, תנועת אם תרצו הזמינה את חבריה ואת כל עם ישראל וארגנה הסעות מאורגנות – אוטובוסים מכל רחבי הארץ למודיעין עלית. הכל היה ידוע, מפורסם, וצה"ל היה שם, וכל מי שרצה לדבר, דיבר. (אפילו הרוח שיתפה פעולה עם האויב באותו יום והגז המדמיע חזר לעברנו – את זה לא אשכח לעולם, שכן היה זה ניסיוני הראשון עם גז מדמיע, ואפילו תעודת העיתונאי לא עמדה לעזרי מול הרוח.) בקיצור, נכנסנו לתוך חול טובעני ביודעין, בכוונה תחילה. אך עכשיו יש חיילים המתראיינים ומסבירים ונופלים בפח ומיד צריך להעמידם לדין, להרחיקם לצמיתות או לזרוק אותם לכלא. נזק בלתי הפיך שהם גרמו הוא לא ייסלח, פשע שאסור לעבור לסדר היום בגינו.
מה חטאם באמת? הנזק בעולם או עצם העובדה שהם דתיים (או שומו שמיים פשוט יהודים, אפילו חילוניים, אבל מאמינים באלוהים, באליהו הנביא, במשיח בן דוד, בחג הפסח הבא עלינו לטובה), מתנחלים (או תומכים בהם), אולי אפילו מזרחיים (בארץ הקופים ממרוקו מסתבר שהכול אפשרי, כך גם בין הצפונים האוהבים את האתיופים כל זמן שהם לא חולקים איתם את אותן בריכות ציבוריות או את אותן כיתות לימוד בבתי הספר), בקיצור, אינם "לשעברים" או אלו המתארחים באולפנים של כאן 11-12-13. מה שמותר לצד השני אסור להם. לטעון שישראל מבצעת רצח עם, שצה"ל רוצח ילדים עזתים בתור תחביב, שחייליו שרוצחי הנוחבה מופקדים בידיהם אונסים אותם (סרטי פורנו-הומו) – כל זה מותר כי הוא נאמר ע"י ראשי ממשלה לשעבר, שרי ביטחון ורמטכ"לים לשעבר, אפילו אולי ראשי שב"כ לשעבר.
הפצ"רית ותרבות הפרקליטות הצבאית
כשהפצ"רית גורמת לנזק בלתי הפיך למדינת ישראל, חבריה – גלי בא-לי, בג"ץ, מחלקת בג"ץ, ואפילו חוקרים בכירים במשטרה – מצופפים שורות, באים לבקר אותה בבית, חותמים על הצהרות שקר, מבליגים על הכל (כולל שקרים במצח נחושה לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לראש הממשלה, לבג"ץ) ועוברים לסדר היום. הפצ"רית, אלופה בצה"ל, הודתה בעברות, אולי בגלל שהיא יודעת שקל להצהיר הצהרות שאין מחיר בצידן. פרוטה לא יוצאת מכיסה. הגנתה ממומנת על חשבון משלם המיסים (צה"ל או המדינה). מדוע? מדוע היא עדיין נושאת את הדרגה ולא הורדה לדרגת תת-טוראי? מדוע היא מקבלת תשלומי משכורת, הטבות ופנסיה? מדוע כל אלו לא נלקחו ממנה?
היא מבלה בים, אח"כ בבית, בהבראה בבית חולים, וחזרה הביתה. האם בכלל יש איסור יציאה מהארץ? קצת בומים והרבה טילים וחוסר שינה אינם עוזרים לבריאותה. אולי עדיף היה שתבלה את ימיה בחוף אחד האיים הקריביים, או באירופה שם מאוד אוהבים אותה (האו"ם יצא להגנתה וודאי ישמח לארחה, כל העלויות עליהם). מה בדיוק עשה הרמטכ"ל לגבי הפצ"רית? לגבי כל מי שירת תחתיה ואיתה? לגבי התרבות הקלוקלת במערך הפרקליטות הצבאית? מדוע צריכים פצ"ר בדרגת אלוף? תמיד זה היה תת-אלוף. ומה חלקם של כל היועצים המשפטיים בשבעה באוקטובר? האם אכן הם מנעו פעילות תגובתית נגד הכוחות שפלשו למדינת ישראל?
הרמטכ"ל מתרעם ומתמקד באלו שקל לו לעשות זאת נגדם, בצורה טקטית ולא אסטרטגית. טיפול נקודתי מיידי, במקום לאורך זמן ולעומק. כבוד הרמטכ"ל. הבעיה היא לא עם החיילים כי אם עם השיטה והתרבות והדוגמה שניתנת יום יום למעלה – ולכך יש רק אחראי אחד: אתה. אזכירך (טרם תקופתך) היו מחסומים ברחבי איו"ש שהיו מיועדים למזער את מעבר מחבלים שביצעו פיגועי תופת נגד ישראלים-יהודים. היהודים הטובים, רחמנים בני רחמנים, הקימו ארגונים שונים להילחם במחסומים. יהודים טובים אחרים הזרימו כספי ענק בכדי לצייד את האוכלוסייה המקומית במסרטות וידאו (היה זה טרם עידן הטלפונים החכמים) וללמדה איך לערוך סרטונים משעות הקלטה לחצי דקה עד דקה.
דוגמה אישית והחזית הבינלאומית
לא ראינו שעות ארוכות שנשים וילדים התעללו בחיילים, דחפו אותם, צעקו עליהם, ירקו עליהם, בעוד אלו הראשונים הבליגו, עמדו בכבוד בפני האתגר הלא קל. כן ראינו את חצי הדקה שאחד החיילים איבד את עשתונותיו אחרי שעות ארוכות. בתאוריה זה לא אמור לקרות. אך בחיים, אלו הם בנינו ובנותינו, בני 18, 19 ו-20. זה בהחלט אפשרי. צריך ללמד. צריך לאמן ולהתאמן. וצריך להציב שם אנשים קצת יותר מבוגרים ומנוסים וכן תהליכים למזער את מה שקורה. ישבתי באותו זמן עם מקימת אחד הארגונים האלו, שהרמטכ"ל וסגן הרמטכ"ל היו מרחק שיחת טלפון פרטית אחת מסלון ביתה שבמושבה הגרמנית בירושלים (אני יודע כי זה נעשה בנוכחותי).
שאלתי מדוע במקום להילחם בחיילי צה"ל היא לא תיקח את אנשיה לכל אותם המחסומים שנועדו להגן עליה, ושם תתייצב ותתעמת היא עם ה"פלשתינים" שכל רצונם הוא לחיות בשלום. שאלתי גם מדוע לא תשפיע על רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל להעביר את החיילים סדנאות כך שיהיו מוכנים בצורה יותר טובה להתמודד עם אותן נשים מסכנות וילדים תמימים. הרי בחו"ל האשימו אותנו באותם ימים שחיילי הכיבוש מונעים מנשים הרות להגיע לחדר היולדות והן יולדות ולדים מתים לאחר עיכוב של תשע שעות במחסום. שחיילי צה"ל מפטרלים עם כלבים מורעבים ומשחררים אותם מול אותם חסרי אונים חפים מפשע. הם אפילו הציבו את ישו הנוצרי במחסומים, והוא עומד שם ובוכה עד עצם ימינו, כה רעים הם היהודים.
כבוד הרמטכ"ל, הייתי מצפה ממך ומהמערכת שאתה עומד בראשה לא ליפול בפח בצורה כה בוטה. הבעיה היא לא חיילי צה"ל ודעותיהם האישיות. הבעיה היא בתקשורת הזרה, העוינת. אין לה זכויות על, גם אם התרגלה לכך, וכתבים אפילו של CNN או אלג'זירה אינם מורמים מעם (למרות שבאופן מעשי, כך נראה – אפילו דוברי משרדים ממשלתיים כמו גם בדו"צ מתייחסים לאלו המיוחסים ומתעלמים בקלות מכל השאר). אם כתב זר יכול להפיל את צה"ל בפח בקלות כה רבה, הדבר אומר דרשני. להעניש את החיילים זה כסת"ח (ואני משוכנע שאפילו אם ביטוי זה טרם זמנך, שפירושו אינו נשגב מהבנתך). הגיע הזמן להתמודד בחזית זו – של דעת הקהל הבינלאומית.
בניית פיקוד חזית התודעה
יש מי מאיתנו העוסק או מצוי בחזית זו שמאמין שהדבר צריך להיעשות מתוך הצבא, שכן זו חזית ככל חזית אחרת, ויש אחרים, כידידי ד"ר נחמן שי, המאמינים שצריך להקים משרד הסברה. (בעבר הרחוק לא היה לנו פיקוד עורף. עד עצם ימינו אין לנו פיקוד חזית התודעה הבינלאומית. הדבר בעוכרינו.) ממעוף הציפור ניתן לראות דברים ביריעה נרחבת. אל תיפול בפח של אירוע נקודתי. ונזכור כמובן שאתה יכול להתנער ולהצביע לעבר לשכת העיתונות הממשלתית (הפועלת ללא מנהל כרגע), ואולי זו אשמתה כי היא זו שהנפיקה את תעודות העיתונאי לכתב ה-CNN ולצוותו? כמובן שלא כך הדבר. הבעיה היא תרבות בצה"ל, תרבות במדינה כולה, והעובדה שאנחנו פשוט נעדרים בעליל מחזית מאוד פעילה, החזית על דעת הקהל הבינלאומית.
תגובת דו"צ והכותרת בחדשות השעה על התנהגות המצופה מחיילי צה"ל, דומני מיועדת לחייל מספר אחד של מדינת ישראל – כלפיך אדוני. חיילים מתנהגים לפי ערכים ופקודות מטכ"ל ודוגמאות אישיות. כשהמנהיג, אתה, הרמטכ"ל, נותן דוגמה אישית, כולם יישרו קו. אם לך חשוב לטפל בבעיה בת עשורים, של תקשורת זרה ואנרכיסטים וגופים "שלא למטרות רווח" המשקיעים מאות מיליונים במלחמת התודעה נגדנו, הרי שהמטלה היא על כתפיך. אל נתעלם מהשחקנים – בין אם זו רשת CNN או אל ג'זירה, או אולי "כתב" חמאס-דאעש שהתלווה לכוחות הנוחבה בבוקרו של שבת שבעה באוקטובר ו"דיווח" מהשטח – מתוך ישראל פנימה, עת חבריו אנסו וערפו וביתרו ושרפו (טוב שהגיע שעתו של זה הארור).
יש לנו אוהבים רבים גם בתקשורת הכתובה (עיתוני הארץ והניו-יורק טיימס הם שתי דוגמאות בולטות). הם פועלים בארץ ומחוץ לה. הם זוכים לתהודה ואהדה בכל העולם. וכל זאת לא צריך לרפות את ידינו. הם האויב, לא חיילי צה"ל המשרתים את כולנו נאמנה. אל נקריב את חיילינו על מזבח שווא, בציפייה שאם נעשה זאת נוכל לרצות את המפלצת. לא כך הוא. צריך לתקוף את המפלצת, להילחם בה, להשיב מלחמה שערה. להגן על עצמנו. לא לסגת. לא ליפול בפח. ליזום. לתקוף. לא לפחד. זו ההתנהגות המצופה מחיילי צה"ל והעומד בראשם.