1. ההחלטה להקים ועדות בדיקה ולהימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית הינה החלטה נכונה ומוצדקת. בניגוד לאגדות אין לממשלה סיבה לחשוש מוועדת חקירה ממלכתית, כי ההחלטות המדיניות לפתוח במלחמה וההחלטות על דרך ניהולה, גם אם היו מוטעות לחלוטין, נמצאות בתוך "מתחם הסבירות". אין לאפשר לבית המשפט העליון, או לשופט אחר, בראשות ועדת חקירה לפסוק בנושאים אלו - לא הכול שפיט ואין לשופטים כל יתרון בבחינת צידוקן של החלטות מדיניות.
לעומת זאת, את הכשלים בהתארגנות וההערכות לא ניתן לזקוף לחובתה של הממשלה, אפילו אנו משוכנעים שהם לא היו מתקנים דבר בהמשך הדרך. יש לי יותר מחשד כי הדרישה לוועדת חקירה נובעת פחות מהדאגה למצב הימ"חים והמקלטים ויותר מהרצון לבוא חשבון פוליטי עם הממשלה.
2. ההימנעות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית פוגעת קשות בפרנסת עורכי דין שכבר קיוו ללקוחות שמנים ופרסום רב. האם זו הסיבה ששרגא אליעד כל כך כועס? אני מאמין שלא - אך עדיין ניתן לתהות אילו היתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית האם היה עו"ד אליעד נמנע מלייצג נחקרים פוטנציאלים. ככה זה כשיש לך תנועה לאיכות שלטון מצד אחד ומשרד משגשג בצד השני. זה קצת מזכיר את הרשות לעסקים קטנים במשרד המסחר והתעשיה. ברור מי שולט שם ולמרות זאת אלו "גופים נפרדים". תמיד סברתי כי "התנועה לאיכות השלטון" הינה גוף שעלול להתגלות כגוף בעייתי מבחינת ההגיינה הציבורית.
3. ראוי כי מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה. לאור קבורת החלום החברתי תחת דרישות תקציב הביטחון - אין למפלגה מה לחפש בקואליציה. עמיר פרץ הוא לא ספק הדמות הטרגית של החודשים אחרונים. אי אפשר להצביע על שגיאה מהותית שלו במלחמה ובוודאי שאין הוא אחראי למחדלים שאירעו זמן רב לפני כניסתו לתפקיד. הטעות המרכזית שלו היתה שבבחירה בין אופוזיציה למשרד הביטחון הוא חשש ללכת לאופוזיציה.
מפלגה שיש לה 19 מנדטים בלבד ושניתן בנקל להקים ממשלה בלעדיה, היא מפלגה שאינה יכולה להגשים הבטחותיה לציבור שברובו לא נתן בה את אמונו. מפלגה כזו חייבת לשרת באופוזיציה עד שתהיה לה הזדמנות נאותה לפעול.
4. עלי גם להעיר כי רכש הכוכבים יחימוביץ וברוורמן הוכח כמקח טעות. מדובר בדמויות אינדיבידואליסטיות שאינן מסוגלות לתפקד במסגרת קבוצתית. איני רואה כל דרך שבה תוכל "הנבחרת המושלמת",לה נתתי קולי בבחירות, לתפקד כמפלגה מלוכדת ובוודאי שלא כמפלגה בקואליציה. ל"קדימה" יש, לפחות, אינסטינקט הישרדות פוליטי שאבד למפלגת העבודה המצויה בתהליך של איבוד עצמי לדעת. איני רוצה להכביר מילים על שברו של החלום להקים מחדש את תנועת העבודה ולהחיות את ערכיה - הכאב והאכזבה גדולים מדי.
5. מלכתחילה היה ברור כי הקואליציה הטבעית הינה קואליציית מרכז-ימין-דתיים. הטעמים שבגינם העדיף אולמרט ממשלה עם העבודה שוב אינם קיימים. גוש השמאל הישן הכולל באופן פורמאלי בלבד, את העבודה ומר"צ מונה 24 חברי כנסת [20% מחברי הבית בלבד]. משמעות הדברים ברורה, קיים רוב מוחלט וברור בציבור לגוש מרכז-ימני. יתר על כן המלחמה האחרונה חיזקה את התמיכה בימין עוד יותר ועל כן מן הראוי שהממשלה תשקף את המגמות הדומיננטיות בציבור.
6. כשקראתי את מאמריו המתלהמים של נחמיה שטרסלר במלחמה, בהם הוא הזהיר את הציבור שהמלחמה תסכל כל אפשרות לסדר יום חברתי הבנתי שהכול אבוד בחזית זו, כאשר שטרסלר שהתנגד נחרצות לכל רפורמה חברתית ולמינוי עמיר פרץ למשרד האוצר, הפך למגן נלהב של סדר היום החברתי, על חשבון קיצוץ בתקציב הביטחון, הבנתי שהנושא החברתי נמצא באמת בצרה צרורה.
7. ולבסוף - למרות רוח הנכאים והמחאות והמחדלים בהיערכות צה"ל והעורף ולמרות הנרגנות הכללית - כלל לא הפסדנו במלחמה ויש סיכוי שננצח בה, אם אכן תשתלט ממשלת לבנון על קו הגבול ויהיה ברור כי חיזבאללה איבד את כוח האיום שלו. מעניין החיבור בין השמאל והימין, המנסים-כל גוף מסיבותיו לגרום לאווירת נכאים ודכדוך בציבור. מדובר בתהליך החוזר על עצמו ואשר התרחש בעבר גם בארצות אחרות. צד פוליטי אחד מהלך אימים על סכנות צפויות ומפריז בהן לאין שיעור והצד המנוגד משתמש באותם טיעונים עצמם כדי לגרום למורך לב, ייאוש ופייסנות מיותרת ומכשילה.