הוויכוח הניטש על חידושו של היכל התרבות בתל אביב מעיר מרבצם את כל דובי התרבות של העיר העברית הראשונה. אחד אחד הם מתיצבים לפני כל מיקרופון וזועמים על כוונותיהם של חורשי רעה לפגוע ולו באצבע במניפה, באקוסטיקה, במורשת התרבותית של תואר "העיר הלבנה" שאונסקו העניק לתל אביב ומבכים נכסי תרבות שלא יסולאו בפז אך סולאו במפלצות ארכיטקטוניות, כמו כיכר צינה דיזנגוף וגימנסיה הרצליה. מדני קראוואן ועד הפרופסור קציר כולם מהללים את הקיים ומאררים את כוחות האופל המניעים את ההתחדשות.
מעניין כי כל אותם דובים אדישים לחלוטין ואולי אף מעודדים הרס של נכסי תרבות עתיקים בהרבה, חשובים בהרבה לנפשו של העם היהודי. תחת שלטון הווקף על הר הבית חופרים המוסלמים את מעי ההר והורסים כל שריד ופליט למקדשים היהודיים שהיו במקום במשך אלף שנה, ואין אביר תרבות אחד מתל אביב שיפצה פיו ויצפצף אודות הרס אשיות התרבות.
תחת שלטון המנדט הישראלי קמו דחפורים ואלפי חיילים והרסו את בתיהם של אלפי יהודים, ושילחו אותם לגלות בארצם, בעידודם הקולני של החסים על צדודיתו של היכל התרבות. כל אותם אבירי תרבות לא רק שלא מחו על הרס והפקרה של שכיות-חמדה יהודיות כמו הישוב היהודי בגוש עציון חברון וסוסיא' אלא אף יצאו בהפגנות ענק להרס כל הישוב היהודי בכל מקום שאיננו תל אביב רבתי.
גם הפקרת צפת וטבריה לשרירות ליבו של החיזבאללה לא החרידה אותם מרבצם כמו השינוי שאמור לחול בחדרי ההלבשה ובשרותי הנשים באותה חמדת-קודש, היכל התרבות על שם מאן. ועל הגולן, גמלא, חמת גדר, נווה אטיב, ויקבי הגולן בקצרין, אין בכלל מה לדבר. לו רק ישרוד היכל התרבות בתל אביב על מכונו גם הגולן יכול ללכת לעזאזל.
הזלזול של דינוזאורי התרבות בכל מה שאיננו תל אביבי, בכל מה שקדוש ליהודים שאינם מן הבוהמה התל אביבית עמוק כמצולות ים. כיליד תל אביב, רחוב הירדן מאחורי האופרה' אני חש תיעוב כלפי ההתמרכזות, ההתכנסות, ההינתקות של העיר מארץ ישראל. אולי אחמדיניג'אד הוא תרופת-הנגד להתכנסות התל אביבית, אבל מסופקני אם התל אביבים מבינים זאת.