לא משאירים "פלזמה" שבורה בשטח. "הפלזמה" ותהיה המודרנית והמשוכללת ביותר, לא תוכל להחליף את הקריאה "אחרי" שהיתה סמל למנהיגות, אומץ דוגמה אישית של מפקדי צה"ל לדורותיהם.
מלחמת לבנון 2, על אף הטענות והביקורת הרבה, בעיקר מצד אנשי המילואים, שברובה צודקת, נכונה ובאה מתוך מניעים כנים - חשפה גם פן נוסף לא מחמיא של צה"ל. במקרים רבים מדי, היה משבר מנהיגות. במקרים חריגים, קצינים, גם בדרגות בכירות כמו סא"ל, חששו ממגע עם אויב וחמור מכך, דווח על מג"ד (מ) בדרגת סא"ל, שביקש להחליפו בפיקוד על הגדוד ולהשתתף כחייל פשוט - כי לא האמין ביכולתו המבצעית פיקודית. תגידו - כנות למופת, אך קצין בכיר שכשל, נבהל, לא מאמין בעצמו לנהוג את חייליו לקרב - איך הגיע לדרגה בכירה בצה"ל ולמה התייצב למילואים.
התיאורים שראינו בתקשורת, לפיהם הקצינים הבכירים מנהלים את הקרבות והמבצעים ממטה אחורי - או חמ"ל אחורי - מלא מכשירי טלוויזיה, תוך הזזת "העכבר" וזיפזוף בשלט - בחדר אפוף רעשים ריחות סיגריות וזיעה אנושית - למרות המיזוג - אינו מתיישב עם תורת הלחימה של צה"ל, עליה התחנכו, חונכו, גדלו, האמינו דורות של מפקדים לאורך כל מלחמות ישראל, החל ממלחמת השחרור.
שלא תהיה אי הבנה בנושא - טכנולוגיה מתקדמת לשירות צה"ל, הוא מן הדברים הטובים והמתחייבים. אין תחליף למחשבים, ל"פלזמות", אמצעי האזנה, ראיית יום-לילה, וכל יתר החידושים לטובת החייל הרגלי, הממונע המשוריין וצה"ל כגוף לוחם. גם לא בתפיסה של "צבא קטן וחכם".
המצאת המזל"ט והשימוש בו, לסיורים, צילום מודיעין שטח ואפילו תקיפה עם טילים, היא המצאה ועזרה בלתי ניתנת להערכה לצבא מודרני ומתקדם.
אבל מזל"ט, עם כל חשיבותו, והמכשור הטכנולוגי שהוא נושא עליו - לא יוכלו לעולם להחליף טייס בשר ודם. יש כבר טייס אוטומטי, שעושה עבודה רבה ומשחרר את הטייס, מטיפול שגרתי, אבל אין טייס אוטומטי שחושב, דואג, מרגיש, מחליט, נאלץ לאלתר בזמן מצוקה, לתת דוגמא אישית במנהיגותו קור רוחו ושליטתו במצב - שום טייס אוטומטי לא יחליף את האדם, לפחות לא במאה הקרובה.
רובוטים חיילים לא יוכלו לכבוש, להתחפר, לאלתר בשטח תוך כדי קרב להנהיג, לתת דוגמה אישית ולשלוט בשטח ובאוכלוסיה - עדיין לא.
עם זאת, יש מקום נרחב ומשמעותי להיעזר בטכנולוגיה המודרנית המתפתחת לנגד עינינו. לא נוכל להתעלם ממצב שבו חלליות טסות בחלל, אנשים מגיעים לירח, מטיילים בחלל, מתקנים תקלות ועוברים מחללים אחת לשנייה, תוך צילום ודיווח למרכזי בקרה ושליטה.
חדרי מלחמה עם "פלזמות", חשובות ואסור לבטלן, אך צריך להפעילם בדרך שונה ולהתאימן לשיטות הלחימה החדשות ולמסורת צה"ל, של מפקדים ההולכים בראש המחנה, מפקדים שמסמלים לחיילים מנהיגות, דוגמה אישית, קצינים האומרים "אחרי", גם אם לא צועקים זאת, נוסכים ביטחון, שחיי הפקודים שלהם, נמצאים בידיים טובות, מקצועיות ואמינות.
במטות המלחמה צריכים לשבת "קציני בקרה ושליטה" מיומנים מוכשרים ומותאמים לתפקיד (כמו בקרי שדות תעופה וחיל האוויר), ולהעביר אינפורמציה ישירה, עדכנית, חיה, און-ליין למפקדים בשטח - קצינים ברמת קציני מבצעים ואג"מ.
מפקדי עוצבות, חטיבות וגדודים, המנהלים את המלחמה/מבצע מתוך "חדר הפלזמה", מועלים בתפקידם ופוגעים במורשת צה"ל ובמורשת מנהיגות השדה ודוגמא האישית.
קצינים שנפצעים בקרב וממשיכים להנהיג את חייליהם, מפקדים שנפצעים ובורחים מבית חולים כדי לחזור ליחידותיהם, קצינים מפקדים וחיילים, שמסכנים את חייהם כדי לפנות פצועים, לחלץ חיילים לכודים, נפגעים תחת אש כבדה ואלה שמקריבים נפשם ומזנקים על רימון חי, כדי להציל את חייליהם תוך קריאת "שמע ישראל", אלה מפקדי ישראל וצה"ל. אלה קצינים ומפקדים וגאוות עם ישראל, שבמותם מצווים לנו את החיים.
ההיסטוריה הצבאית מלמדת כי גדולי המפקדים והמצביאים השאירו את רישומם בדברי ימי המערכות הצבאיות כאשר הם מפקדים מהשטח, החל באלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, חניבעל, נפוליון, רומל, פטון, עד למפקדי צה"ל לדורותיהם.
"המיתוס" של המפקדים עליהם התחנכו דורות, כמורשת צה"ל בעלי הצל"שים שחרפו נפשם, שורה ארוכה ארוכה (שלא ניתן להזכירם במאמר קצר זה), דוגמת מאיר-הר-ציון, גוליבר, רפול, קפוסטה, סטמפלה, אל"מ בן-שוהם, אל"מ אביגדור קהלני (גיבור ישראל), צביקה גרינוולד, אהוד ברק, אריק שרון ורבים אחרים, חיים או מתים, מכל החיילות: יבשה, ים ואוויר. לרבות "מיתוסים" וגיבורי מלחמת לבנון 2 (ראה גם מאמרי: "אנטבה - החווה הסינית - ניתוץ מיתוסים"). כל אלה, לא נלחמו ולא זכו לתהילת עולם ביושבם מאחורי מסכי "פלזמה" במפקדות ממוזגות. הייחוד של צה"ל על אויבינו היה ויישאר רק אם נמשיך במסורת של המפקדים ההולכים בראש תוך מתן דוגמא אישית.
אני מקווה שהבדיקות, התחקירים, המסקנות והלקחים לא יעממו ויטשטשו את המסקנה המתבקשת - שמנהיגות, דוגמה אישית, שליטה, כבוד מיומנות, רוכשים מעבירים ומקרינים על אחרים בשדה, בריח האדמה, בשקיעה וזריחת החמה, בחברות, באחוות לוחמים והקרבה עצמית. אלה חומרי הגלם של מפקדי צה"ל.