כמבחן ראשון, האמנות קובעות כי אדם אשר הינו תושב שתי המדינות, רואים אותו כתושב המדינה בה הוא מקיים את ביתו הקבוע. המבחן של בית קבע שמופיע באמנות מבוסס אפוא על מבחן בית הקבע המופיע במודל ה-OECD, הן בלשונו והן בתכליתו. בהתאם לדברי ההסבר לאמנת המודל של ה-OECD, ובהתאם לפסיקה מבתי משפט בחו"ל ודעות מומחים בינלאומיים בתחום, ניתן לקבוע כי בית קבע הינו בית אשר הנישום ארגן לצרכיו, כך שהוא זמין לו בכל רגע נתון. לפי עקרון זה, לב ליבה של הגדרת המונח "בית קבע" אינו אופי הזכויות בבית (בעלות או שכירות), אלא השימוש ומידת הזמינות בו. ועל כן, גם דירה שכורה (ואף חדר שכור!) עשויים להוות כבית קבע.
יצוין כי ביוני 2002 פורסם בנושא זה חוזר מס הכנסה שבו רשויות המס אף הן קיבלו את הפירוש האמור למבחן זה. משמע, שהבית יהיה זמין בכל עת ויהיה בחזקתו של הנישום הן מבחינה משפטית והן בפועל.
החוזר קובע כי גם אם יש בבעלות היחיד דירה בישראל, אין לראות בכך כבית קבע בישראל במקרה שהיחיד השכיר את הדירה שבבעלותו בישראל, ובכך איבד את יכולתו לקבוע מי יהיה המחזיק בדירה בכל רגע נתון. לפי המבחנים בחוזר, ככל שהדירה מושכרת לפרק זמן ממושך יותר, ככל שאין בה סעיף לפינוי מוקדם, ואם יש - נדרשת הודעה מוקדמת ארוכה, וככל שאין בדירה רהיטים של היחיד, יוסכם כי הדירה המושכרת אינה משמשת בית קבע של היחיד.