בעת האחרונה הולכים ומתגברים הקולות, בציבור ובמערכת הפוליטית, בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת דרך ההתנהלות במלחמה ובתקופה שקדמה לה.
אלה המצדדים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, טוענים כי באמצעותה, הצדק ייעשה וייראה והמסקנות הנכונות, לרבות אלה האישיות, יוסקו.
מנגד יש מי שטוענים, כי ועדת חקירה ממלכתית, לא בהכרח תביא את המזור לבעיות ומפנים אותנו ל"ועדת אגרנט" משנת 1974, אשר בעקבותיה, לטענתם, לא חלו התמורות הרצויות. כמו כן, טוענים הללו כי לוועדת חקירה ממלכתית, ייקח זמן רב (מדי לטענתם) להוציא את מסקנותיה ובינתיים הצבא ישותק.
כבר בעת המלחמה וביתר שאת, לאחר הפסקת האש, שמענו מפי חיילי מילואים ומפקדיהם, שנטלו חלק במלחמה, טענות בדבר היעדר אימונים מתאימים לפעילות שביצעו.
טענות הושמעו גם באשר לכשלים בתפקוד המערך הלוגיסטי של הצבא, באשר לחוסר בהספקת מזון, ציוד מגן ואף ציוד לחימה. יש לחקור גם את עניין הקרב בכרם שלום ותוצאותיו הקשות, לרבות חטיפת החייל, גלעד שליט, נסיבות חטיפת החיילים, אודי גולדווסר ואלדד רגב ומה שהתרחש או לא התרחש מיד לאחר מכן, הירי על סטי"ל חיל הים והיעדר ההיערכות המתאימה.
לטענות כבדות משקל אלה, המחייבות חקירה והפקת לקחים, לכשעצמן, יש להוסיף מספר מרכיבים נוספים המחייבים בדיקה ולטעמי, קשורים קשר הדוק לכשלים דנן.
כך למשל, יש לבדוק מה קרה, או לא קרה ומדוע, משנת 2000, עת פינה צה"ל את אדמת לבנון, ואפשר לחיזבאללה לבנות להם מערך בונקרים ומוצבים בדרום לבנון, ממש עד לקו הגבול. יש לבחון את המודיעין, את היעדר התגובה לבניית המערך של החיזבאללה ואת דרך שיקול הדעת וקבלת ההחלטות בדרג המדיני ובצבא באותן שנים.
יש לבדוק, האם וכיצד קרה כשל מערכתי בהכנת הצבא למשימות להן הוא נדרש. יש לבחון את תקציב הביטחון במהלך השנים, טיב הקצאת המשאבים והתאמתם למשימות להן נדרש צה"ל. אין לקבל כאקסיומה שלצורך הכנה ראויה של הצבא לתרחישי מלחמה שונים דרושים תקציבים מוגדלים. יש לזכור. לכשלים אם וככל שהיו, ישנן סיבות והללו, ניתן להניח, לא נולדו ביולי 2006.
כל אלה, ראוי שייחקרו, בידי ועדה מקצועית, לא רק באמצעות עדויות, כי אם גם באמצעות חקירה במוסדות הרלוונטיים, קרי ממשלה וצבא ויופקו הלקחים, ויפה שעה אחת קודם. נשאלת השאלה, האם ניתן להשיג מטרות אלה?
לפני שאעסוק בסוג הוועדה שראוי כי תקום, מספר מילים על הרכבה המקצועי ודרך עבודתה. לטעמי, ועדת חקירה מתאימה, צריכה לכלול אנשי מקצוע מן השורה הראשונה בתחומים: צבא, ניהול, כספים ומינהל ציבורי כאשר בראש הוועדה יש להעמיד שופט/ת. חברי הוועדה צריכים לבחון ולהגדיר את הכשלים, הסיבות ולהציע דרכים לפתרון. אין הוועדה אמורה לבנות תוכנית עבודה למערכת הביטחון, אלא לאפיין את הכשלים וסיבותיהם, להסיק את המסקנות הנדרשות וליצוק את הבסיס והקריטריונים ליצירת תוכנית מוצלחת, למען העת הבאה. חברי הוועדה צריכים וגם יכולים להוציא מסקנותיהם בתוך חודשים ספורים.
באשר לאיזו ועדה, הרי שלטעמי על-מנת שזו תהא חפה מכל חשש לניגוד עניינים ו/או באשר לטיב החקירה והסקת המסקנות יש למנות ועדת חקירה ממלכתית. על הממשלה לפנות מיידית לנשיאה הנכנסת של בית המשפט העליון ולבקשה למנות את יו"ר הוועדה וחבריה. כן, צריכה הממשלה להחליט מראש כי בוועדה יהיו יותר משלושה חברים, בהתאם למומחיות הנדרשת לצורך עבודתה.
את מסקנות הוועדה, יש ליישם בצורה יסודית, עקבית ובהקפדה יתרה.
יש לנו חיילים טובים, יש לנו מפקדים טובים יש לנו צבא עם בסיס ומורשת. אם נתקן את הדרוש תיקון ביושר ובנחישות, יהיה לנו צבא איכותי יותר, אפקטיבי יותר. חייבים לעשות זאת.